תוכן

י) ולזה אמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון, דהיינו כל המצות בשלימותה, עם הכוונה והחיות שלה. למען תחיון, שיהיה מדה כנגד מדה, כי כמו שעשיתם המצוה עם החיות שלה, שיש בה לאכול בעה"ז מחלק הגוף ולעה"ב מן החיות, כן יהיה לכם חיות בשכרה בעה"ז ובעה"ב. וז"ש למען תחיון, חיים שלימים בעה"ז ובעה"ב, וכן המזון והלחם שהאדם אוכל יש לו חיות, והחיות הוא הדיבור שיצא מפיו ית' בעת הבריאה, כשאמר תוצא הארץ כך וכך, אותו ההבל הוא דבר שיש בו ממש. וכמו שהאדם כשהוא מדבר מוצא הבל מפיו, ואותו ההבל הוא חלק נשמתו. ראיה לזה, שאחר שיצאה הנשמה מן הגוף, לא נשאר בו לא הבל ולא דיבור, נמצא, שאותו הבל שיוצא מפיו בעת הדיבור, הוא חלק נשמתו. ולכן נצטוינו שלא לדבר דברים בטלים, שמפסיד בהם חלק נשמתו.