תוכן

א) ארז"ל (בזוה"ח ובמדרשות, על פסוק כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך) ששאלו מלה"ש להקב"ה, (בשעת החורבן) רבש"ע, כתבת בתורתך, ושפך את דמו וכסהו בעפר, וכאן כתיב שפכו דמם כמים, כי דמה בתוכה וגו'. כתבת בתורתך, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום א', וכאן כתיב הבנים נשחטים וכו'. כתבת בתורתך, וצוה הכהן ופנו את הבית, וכאן וישרפו בית האלקים וכל כלי מחמדיה להשחית. א"ל הקב"ה, כלום יש שלום בעולם, הואיל ואין שלום אין כלום. וכ"ז רמזה לנו התורה בפסוק הזה, כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, היינו ושפך את דמו וכו'. בין דין לדין, היינו אותו ואת בנו וכו' כנ"ל. ובין נגע לנגע, היינו וצוה הכהן וכו' כנ"ל. והתשובה לכל זה, דברי רבות בשעריך, שע"י המריבות והעדר השלום שבהם, גורם לכל זה. ומסיים וקמת ועלית אל המקום, שע"י ירושלים עיר שחוברה לה יחדיו, שבה נעשו כ"י חברים. וע"י התורה יתאחדו ויתווך ביניהם השלום. (מכ"י בשם הרב זללה"ה).