תוכן

ה) דע, כי ארז"ל אין מיתה בלא חטא. והענין: כי אדם כי ימות, נמחל החטאים והשגגות שעשה בימיו, אך העונות הם נשארים אח"כ לבניו, כדי שיקבלו יסורין על עונות אביהם. וזהו ענין אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עונותיהם סבלנו. לפי שאבותינו חטאו בשגגות, לכן ואינם, לפי שמתו בחטאם, אבל אנחנו סובלים עונותיהם, כי מה שהם מתו ואינם, הוא בסבת חטאם בשוגג. ובזה יתורץ פי' לא יומתו אבות על בנים וכו', וסיפא דקרא איש בחטאו יומתו, פי': כי ענין החטא שהוא בשוגג, אין הבנים נענשים על חטאי אבות, כי איש בחטאו יומת. אך הענין העונות המזידים, אז גם הבנים ימותו, וז"ס כי בחטאינו וכו', כי הלא אנחנו סובלים חטאים ושגגות שלנו, כמ"ש איש בחטאו יומתו. וג"כ אנו סובלים עונות אבותינו, ולא חטאם. וכן בנינו יסבלו עונותינו, וחטאים שלהם. וכן תמיד על הסדר הזה.