תוכן

עב) ובתחילה מכח זו ההארה, חוזרת עם יעקב פב"פ למטה, ומתחלת לעלות עמו, אל היכל קה"ק שבבריאה, מכח ההארה הנזכרת. וכבר ידעת כי כל תכלית הזווגים אינם, אלא להמשיך החו"ג שבדעת הזכר אל הנקבה. ולכן בהראות עתה היסוד הנזכר דאבא, יש יכולת ביסוד דז"א, להעלות אותה בסוד החו"ג אשר בו, בסוד והוכן בחסד כסא כו'. ונמצא כי מלכא עלאה הנזכר בזוהר, דנפק לקבלא, הוא היסוד דאבא, כי הוא נקרא מלכא עלאה באמיתות. וז"ס תהלות לאל עליון גואלם, כי תהלות הם ב' תהלות: לאה, ורחל. וה"ס שתי הארות, של ד"פ אמת הראשונים, וד"פ אמת האחרונים, שביארנו כי ב' הארות האלה מתחברין יחד, ועולים כנגד אל עליון. ופירוש כי אל עליון, אל: שהוא היסוד דבינה, אשר היא הויה דס"ג, שבה נרמזת שם ייא"י, שהיא גימטריא א"ל, כמבואר אצלינו במקומות רבים.