תוכן

כא) ונבאר עתה סדר הנזכר בבשכמל"ו. אבל דע, כי בשכמל"ו, אינו ע"ד שמע ישראל. כי שם ביחוד שמע, היה מתחיל הצינון והקרירות מן קו האמצעי, וגם שם היה מתחיל ממטה למעלה, כי כן דרך להצטנן התחתון, ואח"כ העליון ממנו. אמנם בבשכמל"ו, שאינו אלא הגדלה והתחלקות הפרקין, לכן כאן מתחיל ההגדלה להגדל דרך מעלה, ואח"כ נשאר השארית אל התחתון. ועוד חילוק אחר, כי כאן מתחיל ההגדלה מן קו ימין, ואח"כ בקו אמצעי, ואח"כ בקו שמאל, ע"ד חג"ת.
וזה ביאורו: ברוך: הם ד' אותיות, כנגד ד' פרקין עלאין דחסד, ותכוין שהם כפולין, ר"ל ד' מאבא, וד' מאימא.
שם: הם ב' אותיות, שהם כנגד ב' פרקין מאבא, וב' מאימא, אל נצח. ובזה תבין ג"כ, איך כל ברוך הוא בחכמה, שהוא קו ימין, כנגד החכמה הכלולה בחסד כנז"ל, אשר לכן יש בו ד' פרקין.
כבוד: אמרו בזוהר שהיא בינה. וה"ס ארבע פרקין עלאין דגבורה, אשר שם כלולה הבינה. אמנם כאן לא תכוונם כפולים, רק פשוטים, שהם ד' מצד אימא. כי להיותם חסרים ב' פרקין תתאין של ההוד, שלקחתם הנקבה כנ"ל, לכן אינן מתערבין עם של אבא.
ולכן אנו אמרים אח"כ: מלכותו: לרמוז אל ההוד דז"א, אשר החלק הנוגע אל ההוד הזה, לקחתו המלכות, הנרמזת במלת מלכותו. גם תכוין, כי יש בו ו' אותיות, כנגד ו' פרקין מצד אבא, ד' לגבורה, וב' להוד.
לעולם: הוא הת"ת דז"א, וד' אותיות לעו"ל, הם כנגד ד' פרקי מצד אימא.
ועד: שני אותיות ע"ד, הם ב' פרקין דאימא שביסוד דז"א, והרי הוא שלם בקו אמצעי שלו מצד אימא, כי מצד אבא לקחתו המלכות כנ"ל, לפי ששם עומד אבא מגולה, כי גלויו דאבא הוא מן החזה, נמצא כי אין מקום סתום ומכוסה מאבא, אלא השליש העליון דת"ת דז"א, וכל השאר מגולה, אשר שם מקום אצילות המלכות, מן החזה עד סיום היסוד. ולכן כאן לוקחת כל הד' פרקים שבז"א מצד אבא, ואינם נשארים אליו מצד אבא, רק ב' פרקים לבד, וניתנים בו בת"ת וביסוד שבו.