https://search.orhasulam.org/
- כתבי הארי / שער הכוונות / כוונת קריאת שמע, דרוש ז'
אות ב
תוכן
ב) הנה נתבאר אצלינו, איך בעת לידת התבונה את המוחין דגדלות דז"א, מתקררין ומצטננין ירכותיה, בסוד מ"ש רז"ל, אין התורה מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה. ושם נתבאר צינון והתקררות ירכותיה, שהוא בחינת הסתלקות הארה פנימית שבהם, למעלה בת"ת שבה, ועי"כ נשארים נה"י שבה שהם ירכותיה, בלי הארה הפנימית שבהם, ונשארים בחינת חיצוניותם שבה בלבד. וכאשר יולדת המוחין ההם, הנה הם חוזרין המוחין ההם לכנס בתוך נה"י דתבונה הריקניים, והאור האמיתי הפנימי שהיה בתוכם, נסתלק למעלה בת"ת שבה כנזכר. ואז בהיות חיצוניות נה"י דתבונה מלבישים את המוחין דז"א, הם נכנסים הכל ביחד תוך רישא דז"א ואז נחשבים הנה"י דתבונה בז"א, כאלו הם גופא דז"א עצמו, ובכח הזה נעשית הגדלת ז"א כמבואר במ"א.
