תוכן

נ) מודים אנחנו לך כו': נודע, כי אות ה' יש לה ג' מלוים: יודין, ההין, אלפין. כזה: הי, הא, הה. ושלשתם, מורים על שם ההויה. כי אות הי במלוי יודין, אם תחזור למלאתה באופן זה, הא יוד, בגי' הויה. וכשתמלאנה באלפין, כזה הא, תכוין כי ה' פעמים ה', הם כ"ה, ועם א' של המלוי, הרי כ"ו, כמנין הויה. וכשתמלאנה בההין, כזה הה, תכוין כי הה גי' י'. וכשתמלא היוד, הוא כ'. תמלאנה ותהיה כף, והיא ק', ק' לבדו וק' לבדו, ר"ל: כי כיון שההה' נעשית יוד, כי הה בגי' יוד, א"כ נמצא שאות ההה' חזרה להיות יוד, ולכן תחבר האותיות שהם מן א' ועד יוד. שהם ה' זוגות, ולא תמצא חיבור ה' עם יוד, רק בג' זוגות מהם בלבד, שהם: זח, טו, יה. והנה ג"פ י"ה שיש בג' זוגות אלו, הם בגי' מ"ה, שהוא שם ההויה במלוי אלפין. וגם באופן אחר, והוא, דכיון שמילוי אות הה היא י', א"כ תחבר מן א' ועד יוד, כזה: אי, בט, גח, דז, הו. וכל זוג מאלו הוא י"א שהם שני אותיות וה. וכבר למעלה היתה הכונה באותיות י"ה, ועתה באותיות ו"ה. והנה ה"פ ו"ה, שיש בה' זוגות אלו, הם בגי' נ"ה, שה"ס הויה דאלפין דמ"ה הנ"ל, ועם עשרה אותיות הרי נ"ה. והנה תחבר שם י"ה הנ"ל, שהוא ג"פ י"ה, שהם בגימטריא מ"ה, עם ה"פ ו"ה, שהם נ"ה הרי הכל ק'. וזה תכוין במלת מודים, שהיא בגי' ק'. והכונה היא, מודים אנחנו לך בק', שעולה הויה ע"ד הנזכר: י"ה מ"ה, ו"ה נ"ה. גם דע כי שם ההויה עם כללותה היא כ"ז, לרמוז כי כל הכ"ז אותיות של אלפא ביתא, רומזות בשם ההויה.