תוכן

כה) הכוונה השנית היא זו, כי ברכה זו של המינים, היא לעשות הכתר שבה, ולבאר זה צריך שנקדים לך הקדמה, ביארנוה בכמה מקומות, ובפרט בדרוש התפילין והוא, כי הנה פעמים כתבנו, שנוקבא דז"א רחל, מתחילת אצילותה לא נאלצה, אלא בסוד נקודה א' קטנה, ואמנם כאשר בא אח"כ עת תיקונה, אז באים לה בסוד תוספת הט"ס שבה. וטעם הדבר הוא, לפי שגלוי היה לפניו יתברך, שהבריות עתידין לחטוא לפניו, והנה פגם התחתונים עולה למעלה, וכביכול פוגם שם, ואם כל הי"ס שבה, היו באים בתחילת אצילותה, היו משורשים בה, ולא היה יכולת להסתלק בעת פגם התחתונים, והיה עונשם של ישראל חמור ח"ו, ולסיבה זו המאציל יתברך האציל אותה, בסוד נקודה א' בלבד, ושאר נקודות יבואו לה אח"כ ע"י תוספות, וכיון שאינן מושרשים בה, נמצא שבעלות פגם התחתונים למעלה, וירצו הקליפה להתאחז בהם, יסתלקו משם, ויעלו וילכו אל המקום אשר באו משם, ולא יוכלו הקליפה למשול ולהתאחז בהם.