תוכן

ד) וזהו אשר תכוין בלבישת הש"ק, כי הנה האדם כשחטא, גרם למנוע אותן ת' קוצין דשערי דתליין בגולגלתא דעתיקא קדישא, מלהאיר אל הקדושה, והאירו אל הקליפה הנקרא ש"ק, שסודם הם ת' כחות של עשו, שנאמר עליהם וארבע מאות איש עמו. (בראשית ל"ב) ועתה שחוזר בתשובה, לובש הש"ק הזה כנגד מה שגרם, ועתה יחזרו להאיר הארת הקוצין קדישין הנזכר למקומם, ומאירים מן הוי"ה דע"ב לס"ג, ומן ס"ג למ"ה, ומן מ"ה לב"ן. והנה אפר הם בא"ת ב"ש תו"ג, ועם המלה עצמה הם ת"י, כמנין קדוש. וגם זה הוא כנגד הוי"ה דע"ב דיודין כזה: יוד הי ויו הי. כי הארבעה יודי"ן שבה הם בגימטריא ת' כנז"ל, וזו היא תמורת א' של אפר שהיא ת'. ותמורת פ"ר הם ו"ג, ועם הכולל הם ו"ד, סך הכל בגימטריא קדו"ש. ולכן המתענה ולובש הש"ק ואפר, כשסועד אחר צאתו מן התענית נקרא קדוש.