תוכן

יב) לתלמידי הרב זללה"ה, תחלה יצייר בדעתו ד' זויות השלחן, חתומים בע"ב דמלכות, דהיינו הוי"ה בריבוע, ושם ב"ן עמהן שהוא גימ' בהמה. וזהו ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואח"כ ואכלת ושבעת. הרי נתקדשו הד' זויות השולחן כקרנות המזבח. וזאת הכוונה לא ישתנה, רק בחול מוסיף ע"ב דזעיר, שהוא כ"ו מ"ה, ועם הכולל ע"ב, לד' זויות, ולחברן עם הע"ב דמלכות. וביום השבת, יכוין לע"ב דיודין בכל זויות, ולא יכוין לז"א. ובי"ט, יכוין לע"ב דס"ג, דהיינו ס"ג וי' אותיות, כי יו"ט גי' ע"ג. ואות אחרונה מובלעת במקורה שיהיה ע"ב בדקדוק. והנה ע"ב דמלכות אין לה ניקוד, וע"ב הנלוה אליה, ינקד בקרן דרומית מזרחית, זכרים פתחין, נקבות חולם, והיא נמנית עם הזכרים. ותכוין, שאמא מכח אבא, משפיע בזעיר. ובקרן מזרחית צפונית, זכרים פתחין, נוקבין צירי. ותכוין שתבונה מכח יש"ס, משפיע בז"א. ובקרן צפונית מערבית, זכרים קמצין, נקבות פתחין. ותכוין שאריך בכללות ג' רישין דיליה מעורב עמהן, ומשפיע באו"א. צפון, טוב הצפון. ובקרן מערבית דרומית, זכרים בשורק ונקבות בסגול, והרמז בסוד זעיר הממשיך ומערב חסדים לנוקבא בסוד פתח האהל כחום היום, והנה ד"פ הם רפ"ח, לברר רפ"ח נצוצות, שיבררו ע"י כוונת האכילה. והנה אותן שאין להם ניקוד, הם הרפ"ח ניצוצות שבכלים הנשברים, ורפ"ח דניקוד הם של התקון המברר אותן. והנה סך כל הויה שהם ח' דע"ב, ובכל א' מהראשונות דע"ב ב"ן עמהם, הרי י"ב שמות הוי"ה. וזו רומזת ליסוד אבא הממתיק ליסוד אמא בלחם ומלח.