תוכן

כד) אמנם דע, כי בזווג זו"ן אנו אומרים נפילת אפים, בסוד המיתה, שאנו נחשבים כמתים, ומעלים שם נשמתינו. וזמ"ש אליך ה' נפשי אשא, מלת אליך דייקא, לרמוז שאנו מעלין נשמותינו, עד ה' ממש, שהוא הת"ת. אבל עתה בק"ש, אנו כוללים עצמינו ג"כ בסוד המ"ן דזו"ן, אבל אינו מספיק שנמסור נפשותינו בסוד מיתה, אלא בסוד קידוש ה', שהוא מסירת נפשינו להריגה. ולכן צריך לכוין במלת אחד, בשם יאהדונה"י, ויכוין בד' מיתות ב"ד: סקילה, שריפה, הרג, וחנק, ע"ד שידעת. וז"ס הכתוב כי עליך הורגנו כל היום, שלא אמר אליך אלא עליך, פירוש במי שהוא עליך, שהיא החכמה שעל הת"ת, אשר עליו ממש הורגנו. וז"ס משרז"ל על ר' עקיבא, שעלה אל המחשבה שהיא חכמה, בסוד מסירת נפשו להריגה, ודי למבין.