תוכן

ז) ונתחיל לבאר מן הק"ש שעל המטה, כי היא המדרגה התחתונה שבכולם, כי הנה בלילה, ודאי הוא שאינם מסתלקים כל המוחין כנ"ל, ונשארים בהכרח המוחין הפנימים מצד אימא כנזכר. וכשאנו קורין ק"ש שעל המטה, נמצא שקודם שנאמר ק"ש, הנה לא היו בז"א, רק מוחין פנימים דאימא בלבד. ולכן כשאנו אומרים ישראל, כדי להמשיך לו הארה מלמעלה, כדי שיוכל להעלות אחר כך מ"ן, כדי לקבל גם המוחין דגדלות, והנה אז איננו יכול להמשיך הארה גדולה, רק מדרגה א' בלבד יותר ממה שהיה לו תחילה, והוא, כי בתחילה היו לו מוחין פנימים דקטנות דאימא, ועתה במלת ישראל, ההארה שניתוספה לו עתה, היא מקיפין דקטנות דאימא. ונמצא כי כאשר מעלה מ"ן במלת אחד כנודע, הנה אין לו עדיין רק עד מדרגת מקיפין דאימא, וחסרים ממנו פנימים ומקיפים דאבא דקטנות, והוא השיעור של המדרגות שהיו בו כבר במלת ישראל, בקריאת שמע דשחרית.