תוכן

ז) וכבר ביארנו לעיל, במשנת בן ה' שנים למקרא וגו', כי הם כמה בחי' ומדרגות דז״א. ואמנם בהיותו למעלה באריך, נקרא ז״א קטן, (נ״ל זקן) ואז זקנו לבנה, כבן ע', או כבן פ' שנה, שמלבין זקנו. וחענין, כי אז בזקנותו עולה הז״א עד דיקנא דאריך, וכמו שהאריך זקנו לבנה כעמר נקי, ע״ד דיקנא דאריך חוורא. כן בהגיעו שם, זקנו לבנה כאריך. וז״ס מ״ש רז״ל בים סוף, נדמה הקב״ה כבחור, וזקנו שחורה כאיש מלחמה, עם המצריים. אך מתן תורה, נדמה להם כזקן, שזקנו לבנה. והענין, כי בפסח היה עדיין בחור, וזקנו שחורה. כי סוד זקן ז״א, היא שחורה. אך עתה במתן תורה בשבועות, עולה עד דיקנא דאריך, שהיא לבן. ולכן נדמה להם כזקן לובש לבנים. והנה הכתר הזה, מתחיל ליכנס בליל שבועות, ואינו נגמר אלא באשמורת הבקר. ואח״כ מזדווג עמה ביום, בתפלת שחרית ומוסף כנזכר, כדרך השבתות וי״ט. ולכן אנחנו אסורים בזווג ליל שבועות, כי גם למעלה אין זווג. ולכן המנהג הפשוט בישראל, להיות עוסקים בתורה בליל שבועות, ואינם ישינים אפילו רגע אחד, כדי להמשיך אותו הכתר העליון דז״א, שהוא דיקנא דאריך. ואח״כ באשמורת הבקר, מעט קודם עלות השחר, בעת שמשחיר פני הרקיע, סוד אילת השחר, מצוה לטבול, כדי לקבל תוספת קדושה, מבחי׳ הכתר. ועליו נאמר, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. כי אז המלכות טובלת במקוה העליון, שהוא הכתר העליון, שער החמישים. ואנו ג״כ שושבינים דמטרוניתא, טובלים עמה, ומוליכין את הכלה לבית הטבילה בעת ההיא, שנגמר התקון העליון.