מה ה' שואל מעימך, כי אם ליראה
ענין
'מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה' וגו' (דברים
י, יב).
משל לעבד משמש למלך המדינה בכל יכלתו, אבל בלי יראת הכבוד, כי שפל היה, ולא הבין
ממעלת המלך כלל, ולא מאמיתות חפצי המלך במדינה. אמר המלך, מי יתן והיה העבד הזה
יודע אותי ואת מעשי וחפצי, כמה נחת רוח היתה קבלתי ממנו. אז רמז המלך וקבלו לבתי
אולפנא עד שהיה ראוי לבא להיכלא דמלכא, אז קרבהו המלך ושמח עמו מאד, והניח כל
עניניו וטייל עמו באוצרותיו, והראה אותו עד כמה יעלה הרווח מעבודת המדינה,
ושבעבודתם תלויה כל מלכותו כביכול, וכמה שש ושמח בראותו פרי עבודתם, וגם נתן להעבד
תודות הרבה על כשרון עבודתו, וישם את כסאו מעל כל השרים אשר עמו במלכותו, עד שראה
שיש לו ידיעה טובה בכל חפצי המלך ממדינתו ויודע היטב שיעור ערכם המגיע למלך עצמו
כביכול מהרווח או מהמניעות הרווח. אז שאל לו שאלה קטנה למצוא בעצמו פתרון, והיה
מוכרח לצאת מן הפלטין מפני הכבוד, וכשיצא לא החזירו עוד.
וזה עניין 'מה ה' אלקיך שואל מעמך', סוד היציאה הנ"ל. 'כי אם ליראה' וגו', כי כל ההכנה הגדולה הרמה והנשאה לא היתה ביותר אלא להביאך למקומך במדינה עם כל הידיעות האלה ששמעת מפי המלך, כדי שמכאן והלאה תבין חפץ תמים דעים לעובדו ביראת הרוממות, ולדעת שבמעשיך הפשוטים תגדל מעלת המלכות עצמה. ו'בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה' (קהלת י, יח) כביכול, ועל כן תבין איך לעובדו ביראה, כי כתרים אתה קושר לקונך במעשיך.