תוכן

א) אל הנז"ל, יה, יוד הה, ל, הרי הוי"ה א', כ"ו ועם ד' אותיותיה ל. יו"ד ה"א, הרי הוי"ה א' כ"ו, יו"ד ה"י, ל"ה, ועם השם עצמו ל"ו, הם הוי"ה א' כ"ו ועם עשר אותיותיו, מלוי דס"ג הם ל"ו, הרי ג"פ י"ה יהו"ה (שהם) ג"פ מ"א. ועשר אותיות מלוי דס"ג, הם קל"ג, שהוא גיכ"ק, שהם אותיות החיך. והכונה היא להעלות כל הדינים עד חיך החכמה. כי שם יהו"ה הממתקת המר למתוק, והנה ד' אותיות גיכ"ק הנז' סדרם כך הוא: כי הג' היא בחכמה שבמלכות. והי' בחכמה שבת"ת. והכ' בחכמה שבבינה. והק' בחכמה שבחכמה עצמה. וכלם בבחי' אבר החיך שבכל א' מן הד' הנז', והכונה היא להעלות כל הדינים במקום החיך, שבכל א' מארבעתם. והטעם הוא, לפי שהחכמה הם אותיות כ"ח מ"ה, והנה ההוי"ה דאלפי"ן העולה מ"ה, שיש בה מ"ב אותיות הם מתחלקות באופן זה: כ"ח אותיות מלוי המלוי, הם בחו"ב, ועשר אותיות המלוי הם בת"ת. וד' אותיות הפשוטות הם במלכות. וע"כ אות ג' של גיכ"ק היא במלכות, שהיא ה' אחרונה של ההוי"ה, ועוד ג' אותיות יה"ו הראשונות, הרי כל הד' אותיות הפשוטות ואות י' בת"ת, כי שם הם עשר אותיות מלוי ההוי"ה, והכ"ח בחכמה ובבינה, היא (כ') ק', כאן חסר.