תוכן

ז) אחר כך תכוין להלביש היו"ד של ההוי"ה הנזכר, באהי"ה דיודי"ן, והה"א ראשונה, תלבישנה באהי"ה דאלפין. והה' אחרונה, באהי"ה דההי"ן. אעפ"י שלכאורה נראה, דאות הוא"ו היה ראוי להתלבש באהי"ה דאלפי"ן, ואות ה' באהי"ה דההי"ן כנזכר, הענין הוא, כי אות אל"ף שבהוי"ה דס"ג, היא סוד אהי"ה והיא נשמה לשם אהי"ה, והנה ס"ג ואהי"ה הם בגימטריא פ"ד, ואלו הם מ"ן של אימא, שהם סוד מ"ב זווגים דילה, שהם ב"פ מ"ב, העולים לקבל מ"ד שהם מ"ב אחד של הוי"ה דע"ב דיודי"ן שבאבא, כנודע שאין טפה יורדת מלמעלה שאין שתי טפיים עולות כנגדם מלמטה. ולפי שהיחוד הזה הוא כדי להוציא את ז"א עצמו, או למוחין שלו, לכן צריך למלאת ההוי"ה שלו באלפי"ן, ע"י שם אהי"ה דאלפי"ן הנזכר, ולכן אותם הג' יודי"ן דהוי"ה דס"ג, אנו מלבישים אותם בג' אלפי"ן שיש באהי"ה דאלפי"ן, כדי שיהיו אלו היודי"ן בז"א בבחי' אלפי"ן. ובזה תבין טעם ג"כ לאות ו' המתלבשת באהי"ה דההי"ן. והוא כי אין זה לתכלית עצמו אבל הכונה הוא שהאלפי"ן שהם בהוי"ה דמ"ה שבז"א, שיעשו ההי"ן לצורך נוקביה, שהיא הוי"ה דב"ן דההי"ן.