תוכן

ב) ונחזור לעניננו, כי הבל הנזכר הוא הנזכר באדרא רבא (קל"ד ע"ב) דביה עתידין אבהתנא להתלבשא ביה. ונקרא אחסנתא דאבוי ואמיה. הנרמז בתיבת אשר נשבעת לאבותינו מימ"י קד"ם, יומין קדמאין דא"א. שיהיה להם א"מ מהבל הפה. וזש"ה אשר צפנת ליראיך, הם האבות הנזכרים. הבל זה הוא בחי' מרע"ה, שהיה גלגולו של הבל כנודע. ולכן זכה ליכתב בו פה אל פה אדבר בו, כי השיג עד הפה העליון הזה. משא"כ האבות שלא השיגו לזה, רק לעת"ל כנזכר. ובזה התקון הוא ענין ברכת שומע תפלה, שהוא ברכת שומע תפלת כל פה. ולכן נאמר במשה ותפתח ותראהו, כי ב' אותיות ה"ו במלוי יודי"ן כזה ה"י וי"ו, בגימטריא הם הבל. והם סוד ל"ז אלף עיבר דאתפשט ההוא הב"ל כנזכר באדרא רבא. והוא בגימטריא טובך, ולכן נאמר במשה כי טוב הוא. גם נאמר בו ותצפנהו כנגד מ"ש כאן אשר צפנת ליריאיך. 'מה 'רב 'טובך 'אשר, ר"ת נ"ר. והם בגי' יהו"ה אהי"ה יהו"ה אלהי"ם יהו"ה אדנ"י, שהם היחודים שמייחדים הצדיקים, אשר על ידיהם זוכים להתלבש במלבוש של הטוב וההבל הנזכר. 'אשר 'צפנת 'ליריאיך, ר"ת אצ"ל, וזה שחז"ל בין אָצֵל לאַצל הוו תריסר גמלי דדרישא. פי' בין אצל הא' שנקוד פתח לשון עבר, ובין אצל הזה ההווה עתה הנקרא אצל בניקוד (שב"א) [צירי]. 'צפנת 'ליריאיך, ר"ת ק"ך צירופי שם אלהים. שהם כמנין שנותיו של מרע"ה לכן נאמר בו ראה נתתיך אלהי"ם לפרעה. 'פעלת 'לחוסים 'בך [ר"ת] בגימטריא יב"ק. 'נגד 'בני ר"ת ב"ן, שהוא הוי"ה דההי"ן.