תוכן

יא) והנה אם כשאתה מכוין בשמות הנזכרים ובשולבים הנז' הוא ביום, תכוין אחר זה הנז"ל (תכוין) בזה, והוא, שתשלב ארבעה אותיות אהי"ה פשוטים, עם ארבעה אותיות ההוי"ה, ותתחיל מן אהי"ה כזה: איההיוה"ה, ותכוין שהוא חבור או"א. ואח"כ תשלב שם אדנ"י עם הוי"ה, ותקדים שם אדנ"י, כזה: אידהנוי"ה. ואם כשאתה מכוין בשמות ובשלובים הנז"ל הוא בלילה, תכוין אחר הנזכר למעלה, בהפך משל היום, והוא כזה: יאההויה"ה, יאהדונה"י. וטעם הדבר הוא, לפי שענין חבור אלו הארבעה שמות פשוטים האחרונים, צריך שתכוין בהם, שהם סוד נשיקין, והם נשיקין כפולים, כנזכר בזוהר פרשת תרומה. והנה שם איההיוה"ה אחר חבורו ושלובו, חוזר להיות שם אהי"ה שלם, מן חבור ב' אותיות ראשונות, דאהי"ה, וב' אותיות ראשונות דיהו"ה. וכן נעשה שם הוי"ה שלימה, מן חבור ב' אותיות אחרונות דאהי"ה, ויהו"ה, נמצא כי הם נשיקין כפולים, כי גם אחר הנשיקה והשלוב, חוזרים פעם שנית להעשות כבתחלה. אבל כשהוא ביום, אז תכלול מדת לילה ביום, ולכן תקדים אהי"ה ואדנ"י לשם ההוי"ה, אבל בלילה, תגביר מדת היום לכלול יום בלילה. ולכן תקדים, ההוי"ה אל אהי"ה ואדנ"י, דכורא ברישא, וביום נוקביה ברישא.