תוכן

יא) אחר כך תכוין אל הזווג הב' שהוא בזו"ן, בבחי' רי"ו ג"כ, בבשכמל"ו. וזה ביאורו: כי הנה מהמשך כלי הבינה, נמשך כח בז"א לעשות כלי אל המלכות ג"כ, כמבואר לעיל. והוא רי"ו התחתון, והוא רבוע שם ב"ן בפשוטו, ובמלואו דההי"ן, העולה ע"ב קד"ם, שהוא רי"ו. ולכן כדוגמת מה שנתבאר בה' אלהינו ה', הוא בג' אותיות ברו"ך ש"ם כבו"ד, שהם חב"ד של הז"א. ואנו ממשיכים הארת ג' המוחין הנז', בגלגלתא דילה הנקרא מלכות"ו. ואז תכוין ג"כ לצורך היחוד הנז"ל, באופן הנז"ל, אלא שלמעלה היה ע"י בחי' נשמה, ועתה הוא בבחי' נפש לבד, שהוא מ"ן של המלכות. והענין הוא, כי עתה תכוין להעלות מ"ן אל המלכות, כדי שתקבל הרי"ו הנזכר הנקרא כלי שבה. ותכוין להעלות נפשך כלולה בנפש הצדיק ההוא, וזה בכח מסירת נפשך למיתה, ולא להריגה, בסוד נפילת אפים כנודע. ואז תכוין בשאלתך שתרצה לידע. ובתיבות לעולם ועד, תכוין, שאז נמשך וניתן בה הרי"ו התחתון מן ז"א אל נוקביה, כי כן עולה בגימטריא לעול"ם וע"ד, כמנין רי"ו ם'. והענין הוא, כי גם בהפקיד ובהעלות נפשך שם כנזכר בסוד מ"ן, תכוין לאותם טפות של הנשמות, שיצאו ממך ע"י קריין, להעלותם משם מן הקליפה, ולהמית גופם אשר נעשה להם שם בקליפה, ע"י זה הרי"ו הא' והתחתון הנזכר, שהם בגימטריא חרבו. ותעלם עם נפשך. ותכוין כי ע"י זה הרי"ו התחתון, היא נעשית כלי, כדוגמת בינה, שם ם' סתומה, ששם נוצר הולד, בסוד מ' יום של יצירת הולד. וזהו ס' סתומה של תיבת לעול"ם. ותכוין להמשיך שם אותם הנשמות של הקריין, כי מה שהיו תחלה מן זכר בלא נקבה, יצוירו עתה בסוד הנקבה ג"כ, באותו כלי הנקרא מ"ם סתומה. אבל הזהר מאד, שלא תכוין במ"ם של לעולם ועד, עד שתגמור להוציא מפיך שתי תיבות לעולם ועד, שהם עולים בגימטריא רי"ו ם'. כדי לעשותם תחלה בחי' כלי בסוד הרי"ו. ואח"כ תכוין במ"ם, כי תשאר צורת ם' סתומה שהוא הכלי שבה, שבו נגמר צורת הולד למ' יום. שאם תכוין במ"ם במקומה באמרך לעולם, קודם שתשלים הרי"ו, שהוא עם תיבת וע"ד, ישארו אותם נצוצות של הנשמות תלויים ועומדים באויר, ולא יכנסו שם לתקן. והזהר בזה מאד.