תוכן

ג) ונבאר תחלה ענין הכלי של אימא עילאה, הנה התחלת המשכת טפת זה הכלי הנזכר, הוא מן הדעת העליון של עתיק יומין, הנגנז ונתלבש ברישא דא"א כנודע, והוא סוד ההוא אוירא דיתיב על קרומא דמוחא דאריך, בין גלגלתא למוחא. ומן האי אוירא (שהוא) [שבו הוא] דעת עליון דעתיק יומין, נמשך עד תקון י"ג דדיקנא, הנקרא מזלא קדישא, והוא ג"כ נקרא דעת עליון שבדיקנא, הנשפע מן התקון הח' דדיקנא, שגם הוא מזל יותר עליון, כנודע כי הם כעין זכר ונקבה. ונודע, כי או"א מתחילים להלביש גרון דא"א, ונמצא דאתכלילן תרוייהו במזלא ובדיקנא דא"א החופף עליהם. והנה המשכת השפע הנזכר, נמשך עד דעת דאבא, ומשם יורד ליסוד שבו, ואז נותן לבינה בסוד זווג, ועושה אותה בחי' כלי.