תוכן

ב) ותכוין אח"כ, בפסוק ועשה לו כתונת פסים. (בראשית ל"ז) ותכוין שהם ר"ת בגימטריא קו"ל, וס"ת הם תנ"א, שהם ג' אהי"ה, דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן, שהם בגי' תנ"ד, ואם תסיר ג' השמות עצמם ישארו תנ"א. וביאור הענין הוא, כי בהיות שלשה אלו במלכות, אז הם שלימים תנ"ד. שהם בגימטריא חות"ם, אבל בהיותם ביסוד, עדיין אינם רק תנ"א לבד ע"ד הנזכר. וז"ס ר"ת 'אלה 'תולדות 'נח שהוא את"ן. וידעת כי נח הוא ביסוד. אח"כ תכוין בנוטריקון של פסי"ם, שהם: 'פסקין, 'סגרון, 'יהוא"ל, 'מטטרון, כי אלו השמות, הם בסוד יוסף, שנאמר בו והוא נער כנודע. ותכוין בשם פסקון שנקודו יצא, מן ר"ת אדני שפתי תפתח, (תהלים נ"א) והם: שב"א פת"ח, בפא, שב"א, בסמ"ך. חירי"ק בקו"ף. ושם סגורוןִ, תכוין אל שם ס"ג, ורנ"ו כנפי החיות. ונקוד שם זה יוצא מניקוד רנו שמים, (ישעיה מ"ד) והוא, קמ"ץ בסמ"ך, שור"ק בגימ"ל, קמ"ץ ברי"ש, פת"ח בוא"ו, חירי"ק בנו"ן ובשם יהואלו תכוין, שיוצא מפסוק זה אלי ואנוהו, (שמות ט"ו) ונקודו בנקוד ואנוהו, והוא, שב"א ביו"ד, פת"ח בה"א, שב"א בוא"ו, ציר"י באל"ף. שור"ק בלמ"ד. ובשם מטטרון תכוין בנקודו יוצא, מנקוד ר"ת הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו', (שם כ"ג) והם: חיר"ק במ"ם, קמ"ץ בט', חול"ם בטי"ת, פת"ח ברי"ש, שב"א בוא"ו.