תוכן

ג) דע, כי שכחתי עניינו, כי מצאתיו כתוב מכאשר שמעתיו בקצור נמרץ, כאשר העתקתי עניינו שם. ונ"ל כי זה אופן מעשהו, שבתחלה תאמר פסוק, הפקד עליו רשע וגו' ביושר, ואחר כך למפרע ר"ל הפוך התיבות שתתחיל מן ימינו על יעמוד כנז"ל, ואח"כ למפרע בבחי' כל האותיות עצמם מסופם לתחלתם, כזה: ונימי לע דמעי נטשו עשר וילע דקפה, ואמנם תנקד כל אות מתיבת ימינו, בקמ"ץ. וכל אותיות ע"ל, בפת"ח. וכל אותיות יעמ"ד, בציר"י. וכל אותיות ושט"ן בסגו"ל. וכל אותיות רש"ע, בשב"א. וכל אותיות עליו, בחול"ם. וכל אותיות הפק"ד, בחירי"ק, וכן כולם. וכל זה יובן בהיותם מהופכות כנזכר, בזה האופן, ונימי וגו', עד דקפה. וסדר שבעה נקודות אלו, הם סדר הז' ספירות, מכתר עד נצח, כנזכר בתקונין קמ"ץ בכתר, פת"ח בחכמה וכו'. ודע, כי אלו הז' תיבות בהיותם מהופכות ע"ד הנזכר, הם שמות קדושים, היוצאים מזה הפסוק. ואני מסופק, אם צריך לכוין באלו השמות, בהיותו קורא הפסוק למפרע בתיבותיו. או שאחר שיאמר הפסוק ישר ולמפרע תיבותיו, אח"כ יכוין בשמות אלו, וזה נ"ל יותר צודק. ואח"כ יכוין כל שאר השמות בנקודותיהם, כסדר שהעתקנו לעיל, וכל אלו אינם יוצאים מפסוק הפקד עליו רשע וגו'. ויכוין תחלה בשם סגזגיא"ל, כלו נקוד בחולם. ואח"כ מטטרו"ן ישר, כלו נקוד בשב"א קמ"ץ. ואח"כ במטטרו"ן בהפוך, אותיות כלו (נורטטמ) נקוד בשב"א קמ"ץ. ואח"כ במטטרו"ן בחלוף א"ת ב"ש, כלו (יננגפט) נקוד בשב"א. ואח"כ ברבוע אחוריים פשוטים של ההוי"ה, כל אות מנוקדת בשב"א קמ"ץ. ואח"כ ברבוע הנזכר במלואם דאלפי"ן, כלו בנקוד שב"א קמ"ץ. ואח"כ שם יואחצצבירו"ן בנקודותיו אשר שם. ואח"כ שם קר"ע שט"ן, כלו בנקוד שב"א. ואח"כ שם יל"י, כלו בנקוד שב"א. ואח"כ שם מכ"ם כלו בנקוד שב"א. ותכוין, כי יצא בכח כל אלו השמות. ואם לא יצא, חזור לומר הפסוק הנזכר, ולכוין בכל השמות הנז'. ובסיום כל פעם אמור בכח, צא צא במהרה. ודע, כי עיקר הכל תלוי שתאמץ ותחזק לבבך כגבור, בלי שום פחד, ולא ירך לבבך, כי יתחזק הוא, ולא יחוש לדבריך. גם צריך שתגזור עליו שלא יצא משום מקום, אלא מבין הצפורן של גודל רגלו לבין הבשר, באופן שלא יזיק לגוף אשר עומד בו. גם תגזור עליו בכח השמות הנזכרות אשר נתכוונת בהם, ובכח חרם ונדוי, שלא יזיק, ולא יכנס בשום גוף ישראל עוד כלל. ודע, כי יפציר מאד מלדבר, כדי שלא יתבייש לפני השומעים.