תוכן

יט) כלל העולה, שהם ב׳ מיני בנים: אחד דאו״א, וב׳ דזו"ן. אבל יותר חשובים הם הבנים של זו״ן, מהבנים של או״א. כי בזמן שהבנים של זו״ן, עושים מ״ן לנוק׳ דז"א, אז יש כח לזו״ן לעלות למעלה אח״כ, ולעשות מ״ן לאימא, עם הנשמות הנקראת אמם כנ״ל. אבל בזמן שהבנים דזו״ן אין עושים מ״ן להם, אז ג״כ אין לזו״ן כח לעלות מ״ן לאו"א, אז מתגברים הקליפות ח״ו, כמ״ש האר״י ז״ל בדרוש מ״ן, וז״ל, והנה בזמן חרבן בית ב, בזמן עשרה ההרוגי מלכות, גברו מאד העונות, ולא די שלא היה כח ביד בני אדם התחתונים לברור הנצוצות ע״י תפלתם ולהעלות מ״ן, אלא אפילו מ״ן של הבינה ירדו למטה, וחזרו להתערב בקליפות. וז״ש ובפשעכם שולחה אמכם. ועם זה היה העולם חרב, עד שהוצרך השי״ת לתקן העולם, ע״י עשרה הרוגי מלכות. והנה ע״י שלא היו מעלים מ״ן הבנים בזו״ן, היה צריו שיהרגו הבנים דאו״א, כדי להעלות שם מ״ן אל הבינה כנ״ל. אבל אם היו מעלים הבנים דזו״ן, מ״ן אל הנוק', אז לא היה צריך שיהרגו על קדוש ה', אלו יו"ד הרוגי מלכות. ולכן הם יותר חביבים וחשובים הבנים של זו״ן, בעת שמעלים מ״ן לנוקביה דז״א, מהבנים דאו״א בעת שמעלים מ״ן אל הבינה. וז״ש חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שהם בנים דאו"א, שנקראו מקום: מ״ו ק״מ כנ״ל.