תוכן

קב"ה ואורייתא חד הוא

'א-ל מעיד עלי שמים וארץ, בין ישראל בין עכו"ם, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה [הכל לפי רוב המעשה שעושה] רוח הקודש שורה עליו' (תנא דבי אליהו רבה פרק י). 'אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשוי וישב ויהגה בדברי תורה בכל יום תמיד, מיד רוח הקודש שורה עליו' וכו' (שם פרק ב), ע"ש.

נראה הפירוש, כי לכן נתנה התורה על הר שפל וגרוע מכל ההרים, ומן המקום הזה תצא כל התורה וכל החכמה. ואף על גב שמשה רעיא מהימנא השפיע התורה לכל העולם ומלואו, ואִתְפַּשְׁטוּתָא דִילֵיה בְּכָל דָרָא וְדָרָא (תיקוני זוהר קיב, א), מכל מקום איקבר בצִילְמָא דלאו הגון ליה כידוע, ללמדך דאורייתא בִּיְדָא דקודשא ב"ה עצמו וחד הוא ממש.

לכן, כל מי שמקבל עליו עול תורה ועול מצוות, אי אפשר כלל בשום פנים שבעולם שלא יחזור למוטב, ואין פחד כלל משפלותו, יהיה איזה שפלות שיהיה, כי בפעולות בני אדם ניתנו אותם הגבולים, חכם או שוטה או פסולי קרוב, אבל בפעולות הבורא ית' אין שום גבול, כי לא עשה הגבולים הללו כלפי עצמו כביכול, וזה פשוט.

וזה סְהַדַת (-עדות) אליהו, דכיון שפעולה זו אין הקב"ה מוסרה ביד בשר ודם ככל מיני פעולות שבעולם, על כן כל החש לה מאיזה צמצום שבטבע, על כרחך הוא מטיל פגם בקדשי השם ח"ו, וטַב לֵיה דְּלָא יִתְבְּרִי (-טוב לו שלא נברא). ומכל מקום במילי דעלמא 'צדק צדק תרדף' (דברים טז, כ) כתיב. וזכור, שאִי אִינָה לידו - לא קָא עַסְקִינָן הַשְׁתָּא, אלא דְּלָא בָעֵי לְמִרְדַף אַבַּתְרֵיה טרם תרדוף, וזה ברור למעשה.