תוכן

הם אמרו ג' דברים וכו'. ואל תהי נוח לכעוס,ושוב יום אחד לפני מיתתך.
א) בענין הכעס, היה מקפיד מורי זלה״ה, יותר מכל שאר העבירות. כי הלא כל שאר העבירות, אינם מחליפים הנשמה, אלא הכעס. והענין, כי כאשר יכעוס האדם, יסתלק ממנו הנשמה אשר בו, ותכנס בו נפש מצד החצונים. ולזה הטעם, כל הכועס, חכמתו ונבואתו מסתלקת ממנו, ואף אם יהיה חכם גדול וחסיד. ומי לנו גדול ממרע״ה רבן של כל הנביאים, כמשרז"ל על פסוק ויקצוף משה על פקודי החיל כו'. ואף על פי שנתכעס על דבר מצוה. וזהו פי׳ פסוק, טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ. ר״ל: כי האדם טורף נפשו, ועושה אותה טרפה, וממיתה בכעסו ואפו, והוא טורפה ומשליכה ממנו. ואעפ״י שעשה האדם כמה תקונים ומצות רבות, הכל נאבדים ממנו לגמרי, כי נאבד אותה הנשמה, ובאה אחרת במקומה, וצריך לחזור ולתקן כבתחילה. וכן בכל פעם ופעם שיכעוס. נמצא כי בכל פעם אין לו תקנה, כי הוא תמיד ככלב שב על קיאו. ואם היתה מתעברת בו איזה נשמה קדושה לסייעו, גם היא מסתלקת ממנו. וע״ז אמר טורף נפשו באפו, ולא יוכל להשיג שום השגה, מי שהוא בעל כעס, כי הוא בונה, וסותר בכל עת מה שבונה. אך שאר עבירות, אינם טורפים ועוקרים את הנפש, רק פוגמים אותה, ונשארת בו פגומה. ובתיקון יחידי לאותה עבירה, יוסר הפגם ההוא. אך הכעס, צריך תיקונים והכנות רבות, לחזור להביאה אחר שנטרפה. ובאולי ח״ו אין לו שום תקנה, כפי בחינתו ומציאות הכעס. לכן צריך ליזהר אפילו בשום כעס מדבר מצוה. וכמעט שהוכיחני כמה פעמים מורי ז״ל, על שהייתי מתכעס על אחי, כשהיה לומד עמי, ולא היה לומד כרצוני, והייתי מתכעס עליו, ואפי׳ בזה הוכיחני מורי זלה״ה, מאד מאד.