תוכן

ח) עוד צריך שתדע הקדמה אחרת, ובה יתבאר ביאור אחר, במ"ש בספר התקונים, דאימא עילאה מקננא בכרסייא, ושית ספירן מקננן ביצירה, ומלכות מקננא באופן. והענין הוא דע, כי בחי' התבונה של אימא עילאה, אשר היא המתפשטת ומתלבשת תוך ז"א של אצילות כנודע, כל פרצופה יורדת להאיר בבריאה, באופן זה: כי ג"ר שבה, מתלבשת בג"ר ובדעת דבריאה. וג"ס אלו, הם הנזכר בסה"ז בכ"מ, כסא הכבוד, וכרסיא קדישא. וו"ק, מתלבשות בו"ק הבריאה, והם הנקראים ו' מעלות לכסא. וזה הכסא, נקרא כרסיא דרחמי. והמלכות שבה, מתלבשת במלכות הבריאה, והיא הנק' כסא דין, ונק' תכלת, ונק' סנדלפון. וזהו שאמרו, אימא עילאה מקננא בכרסייא, היא התבונה דאצילות כנז’. ואחר שנתלבשה בבריאה ע"ד הנזכר, חוזרים ו"ק התבונה הנזכר, להתפשט ולהתלבש ביצירה. ואלו הו"ק שבה, נעשות בחי' נשמה, אל הו"ק הנמשכים אל היצירה, מן הזווג של זו"ן דאצילות כנז"ל, וז"ס שית ספירן מקננן במטטרו"ן. והמלכות של התבונה דאצילות הנז', גם היא מתפשטת בעשיה, ונעשת בחי' נשמה, אל ההארה הנמשכת אל העשיה, מן הזווג הב' הגרוע, דבחי' אחור באחור של זו"ן דאצילות, שהיא בחי' ג' כלילן בג' כנז"ל. ונמצא, כי התבונה של האצילות, מתפשטת בכל ג' עולמות בי"ע: כי ג"ר שבה, מתלבשות בבריאה. וו"ק, ביצירה. והמלכות שבה, בעשיה.