תוכן

ג) ונקרא היסוד שכן, שלעולם בנוקבא דקדושה, צריך לעולם להיות היסוד שלו מאיר בה, שאל"כ יתאחזו בה החיצונים. והיסוד שלו שמאיר בה, לעולם מבריח אותם. ולכן נקרא שכן קרוב אצלה לעולם. והז״א, נק׳ א"ח ד׳, וז״ס אחד: א"ח ד׳. כי אח הוא הז׳׳א, ד׳ היא הנוקבא, עם היסוד דבוק בה. והיא הי׳ שבקוצה של דל״ת, שאם לא היתה היו״ד ההיא, היתה נעשית רי״ש, לשון עני ורש, שהיו אוחזים בה החיצונים. ובהיות היו"ד הזאת, נעשית דל"ת.