תוכן

לד) והנה דע, כי גופי האדם החומרי, נחלק לארבעה יסודות, והם: אש, רוח, מים, עפר. וארבע ליחות: לבנה, ואדומה, ירוקה, ושחורה. ועיקרה הם, בריאה ובמרה ובכבד ובטחול, כנזכר בזוהר ובתקונים, כי הם ד' חלקי הנפש הבהמית. ובאותה נפש הבהמית, מתלבש קליפת נוגה, בסוד יצר הטוב ויצה"ר. ובזה המלבוש דנוגה, מתלבש נפש דעשיה, אחר שנהנית וניזונית מחיצוניות, הנקרא נפש הבהמית. אלא ע"י התלבשות יצר הרע, שהוא הגובר בה ומלכלך אותה, ומקריב לה העכור והשמרים הרע, של נפש הבהמית, כי גם הוא כלול מטוב והרע, בהכרח תהנה הנפש בחלאה ותחטא. כי מזונה הם מאכלים רעים. אך כשיצר הטוב גובר על ארבע יסודות, שהם נפש הבהמית עצמה, אז אינו מברר רק זכות הדם והמובחר שבאותה נפש הבהמית, ומקרבו לנפש העשיה אשר בכבד, ואז היא בריאה, ואינה חטאות. כי גם בו ארבע יסודות, שהם ד' חלקי הנפש הבהמות, ונרכבים מטוב ורע, וחלק הרע שבהם נקרא שני בנות לוט, כנזכר פר' וירא ע"ש. ומאותו חלק הרע שבנפש הבהמית, ניזון היצר הרע, שהוא סמא"ל. ונמצא כי בכבד, הכלי של הכבד, הוא גוף חומרי, ובתוכו נפש הבהמית טוב ורע, ובתוכו יצה"ט והיצה"ר הנקרא סמא"ל, וכשזה גובר, מקריב העכור והרע שבו אל נפש העיקרית דעשיה, הנקרא יעקב, כנזכר בפר' בראשית ופנחס באורך ע"ש, כי הנפש דעשיה היא טהורה, אלא שיונקת וניזונית לזמנין מן היצ"ט, ולזמנין מן היצה"ר, כי הם לבושי דקליפה דנוגה. והנה נמצא, כי ארבע יסודין הנקרא נפש הבהמית, הם כפולין, ד' מסטרא דטוב וד' מסטרא דרע. ובד' דטוב, שוכן עליהם מלבוש דכתנות אור, כי הוא קליפה נוגה הטוב שבו. ובד' יסודין דרע, שורה עליהם מלבוש דכתנות עור, משכא דחויא. וז"ס שם בתיקונים ואי לא זכה, משכא דחויא דכליל ד' יסודין וכו'.