תוכן

כא) וז"ש אשכחנא במתניתא דטורין רמאי וכו', רוצה לומר: כי היה להם ברייתות העורקים בקליפות, הנקרא הרים וגבעות קשים, בסוד רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים, זכרים ונקבות, דתמן יתיב נח"ש עלי צור, כנזכר בתיקוני' ואמר, כי מצא באותה ברייתא מדברת בטורין רמים עמוקים, והם הקליפות והוא גוון סוסיפתא, רוצה לומר: תוך הזהב, הנקרא סוסיפתא דדהבא, פסולת הגבורה שבצפון, משם תפתח הרעה, ושם בקליפות יש שם חד אוכמא בלא רגלין, היא קליפת נוגה. כמה גלגלין סחרין ליה, הם רקיע העשיה, הנקרא טוב ורע כנזכר. כולהו מליין עיינין כגומרין דנורא, הם מלאכים, נפשות הככבים והגלגלים הנזכר. ולהיותם רקיעים, הם עורות אלים מאדמים, כנזכר בזוהר בפרשה תרומה דף קמ"ו קמ"ט, ולעיל תיקונים ס"ד, אית נפשות דמרכיבין לה בכלבא, כי הכלב קליפת נוגה רע, נעשה הלבוש ומרכבה אל הנפש דעשיה, שהוא משם ב"ן קדוש. וכנגדו נרכב בכלב ב"ן טמא דנוגה דעשיה. והנה כשהשד יצה"ר גובר, אז בלילה מוליך עמו היצ"ט ואת הנפש לקליפת נוגה, ורואה חלום תבן וקש, שהם קליפה. וכשעוסק בתורה בו ובשכבך תשמור עליך מתגבר יצר הטוב שהוא מלאך, ומוליכו אצל המלאכים טובים דעשיה. וזהו סוד, כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. וזה סוד ושבע ילין מדברי תורה, בל יפקד רע, אינו נפקד בחלומו ע"י הרע של נוגה הנקרא רע בסוד בעל קרי, כנודע.