תוכן

קכד) דע, כי כל החשבונות וכל המספרים במלכות. והענין הוא, כמ"ש לתבונתו אין מספר, פי': כי הלא התבונה היא מתלבשת בז"א, וביסוד דילה שם הוא סוד הדעת דז"א, אשר הוא מספר כמ"ש. והנה דעת זה אינו נגלה, עד סיום יסוד דתבונה, וזהו ולתבונתו אין מספר. ולא אמר ולבינתו, כי תבונה מתפשטת בז"א, ולא הבינה. והנה אחר סיום יסוד דתבונה, שהוא חזה דז"א, אז יוצאת המלכות כנגדו, ושם נגלה הדעת הנקרא מספר, לכן כל המספרים במלכות, וז"ס מונה מספר לכוכבים. וז"ש בזהר, חד ברא אית ליה לע"ק, והוא נקרא מספר. וז"ס המוציא במספר צבאם, הנזכר בסבא. והענין, כי הדעת הם י' הויות ה"ח וה"ג, וי' הויות בפשוטן, הם מ' אותיות, וזהו מ' דמספר. וכשתמלאם במילוי י' אותיות, כל הוי"ה מהם. אז יהיו ק' אותיות, והם מ"ס דמספר, שהם גימטריא ק'. וכשתמלאם במלוי המלוי, שהם כ"ח אותיות, אז י"פ כ"ח, גי' פ"ר. הרי כ"ז נקרא מספ"ר. אמנם דע, כי גם בלבוש דזו"נ, הנקרא מספר, הנה הם מטטרו"ן, וסנדלפו"ן, שהוא גי' פ"ר. לכן אות מ' של מספר, הוא ר"ת מט"ט. וג' אותיות ספ"ר, ראשי תיבות סנדלפו"ן פ"ר.