תוכן

א) פי' רש"י ז"ל, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. וקשה, למה הוצרך סיפור זה כאן, יותר מבשאר מקומות. אך הענין הוא מה שאנו רואין בדברי משה ומעשה אהרן, היה נראה, ששינה אהרן מדברי משה, כי משה א"ל אל מול פני המנורה יאירו פי' כשיאירו, שהיא מתחלת הדלקותן, קודם שתהא שלהבת עולה מאליה, אך כשמתחיל ההארה להאחז בהם, תיכף ברגע ההוא, יהיו פונים הז' נרות אל מול פני המנורה, שהיא קנה אמצעי. לזה לא אמר הכתוב יעלו הנרות, אלא יאירו, פי' מתחלת הארתן, יהיו נוטין למול פני המנורה. אמנם בזה נתישב מ"ש רש"י ז"ל תחלת בהעלותך, פי' כאשר תרצה להעלות ולהדליק הנרות, וקראה בלשון העלאה כמ"ש רש"י ז"ל, לפי שצריך להמתין עד שתהא שלהבת עולה מאליה, ולכן קראה לשון העלאה, ודבר הכתוב כפי האמת. אך כוונתו, כאשר תרצה להעלות לעשות הדלקת נרות, הזהר שמן העת שיאירו, תיכף יהיו נוטין אל מול פני המנורה, ולזה אמר יאירו ולא אמר יעלו, כמ"ש בהעלותך. וזהו כוונת רש"י ז"ל, באמרו בהעלותך, ע"ש שהשלהבת עולה מאליה להורות על הנ"ל. נמצא, כי הצווי הזה אל מול פני המנורה, הוא מתחיל מן העת שמתחיל להאיר. וז"ש בהעלותך, נקיט ליה ע"ש העתיד, כי אחר כ"ז הצווי, היה ממתין עד שתהא שלהבת עולה מאליה כנ"ל. והנה אהרן לא עשה כן, דלא כתיב ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה האיר נרותיה, רק העלה, ופי', כי לא עשה כצווי, שיהיו נוטין אל מול פני המנורה, רק אחר שהעלה הנרות, ועלתה השלהבת מאליה, ולא עשה כן מתחלת הארתן כאשר צוה משה, וא"כ היה נראה מזה, כי שינה אהרן ממ"ש לו משה, לזה הוצרך הכתוב, ויעש כן אהרן, פי' אף שלפי הנראה אל מול פני המנורה העלה נרותיה ולא האיר, עכ"ז ויעש כן אהרן קרינן ביה, שלא שינה. נמצא, כי מחמת שהיינו אומרים ששינה, הוצרך הכתוב לומר שלא שינה. ולא עוד אלא מגיד שבחו, שאפילו מה ששינה הוא לשבח, כי באמת תחלת הארתן זה היה נוטה אותן אל מול פני המנורה, ומה גם המתין עד אחר שהשלהבת עולה מאליה, יהיו נוטין אל מול פני המנורה, ולא יחזרו להטות לצד אחר, לפיכך אמר הכתוב העלה.