תוכן
ב)
ומ"ש אשר לקח לו לבת. ר"ל, וא"ת הא דאמרינן בכמה דוכתין שאימא אוזיפת לברתא כל מנהא, אמר לך זה בדרך השאלה, ולא בעצם. וז"ש אשר, שהיא אימא, בסוד אהי"ה אשר אהי"ה, לקח לו לבת, ולא בת ממש כאבא. ונתן טעם לזה, שעיקר לקיחתו אליה, לבא אל המלך, בסו"ד מ"ן, שזו"ן הם מ"ן לאו"א כנודע. ומה מתוק מדבש, אומרו
לא בקשה דבר, כי בא לתת לך טעם העיקרי, למה אנו מיחסין הבת הזאת לאבא, משום שהוא דיבר, אבל היא לא בקשה דבר, דיבור ממש, לפי שאין האשה תובעת כביכו"ל. ועיין לעיל בפ' הבל הבלים, שאומר וז"ל בקיצור: ואבא יש לו דיבור יותר מאימא, בסוד פיוס, שהאשה מתביישת לדבר, ומהדיבור הזה נבנית המלכות. וז"ס דבר ויקרא ארץ. עכ"ל.
