תוכן

ו) ואמר כי תצא למלחמה על אויביך בלשון רבים, ונתנו בלשון יחיד, יען כי ניצוץ אחד דקדושה, שהוא נשמה א' לבד כאשר נתערבה, באה בגופים רבים, וז"ס על אויביך, כי בין כולם מעורב הניצוץ. ונתנו ה' אלהיך בידיך הניצוץ, ותברר אותו משם. או ע"ד הפשוט, אמר כי תצא כאיש אחד בלב אחד, גם הוא יתברך ימדוד לך מדה נגד מדה, ויעשה מן אויבים מרובים א', וז"ש ונתנו ה' אלהיך בלשון יחיד. א"נ, ע"ד יפקוד ה' על צבא מרום במרום ואח"כ וכו', וזהו ונתנו לשון יחיד, שהוא נתינת השר, כענין וירא ישראל את מצרים שהוא השר, ואח"כ ושבית שביו, שהם המושפעים ממנו. א"נ, ידוע כי אויבי איש אנשי ביתו, שהם טפות הקרי שיצאו ממנו, ונברא להם גוף מקליפות, כמו שנאמר ואנכי בראתי משחית לחבל. נמצא שיש ב' מיני אויבים: א', הקרי הנקרא נגעי בני אדם. ואחד, הקליפות. ולז"א על אויביך לשון רבים, ונתנו ה' אלהיך בידיך, אלו הקליפות שהוא המין הא', ושבית שביו הם טפות הקרי. א"נ, יען כי לפתח חטאת רובץ, ויצ"ט אינו בא עד שהאדם בן י"ג שנה, לכן האיברים של אדם רגילים עם היצה"ר מיום הלידה. כשהאדם בא לשוב בתשובה, היינו שיצא למלחמה על האויבים, שהוא היצה"ר והאיברים. ונתנו ה' אלהיך בידך שהוא היצה"ר, אז ושבית שביו שהם אברי הגוף.