[1] כינוי לספירת המלכות. טעמים לדבר: עי' בפירוש הסולם פרשת בלק אות שלט; תע"ס חלק ו' הסת"פ אות יט; חלק ט' אות נ' בדברי הרב ובאור-פנימי, ובלוה"ת צ.

[2] צ"ע כוונתו. עי' ישעיה מב, ח: "אני הויה הוא שמי", ובליקוטי תורה להאריז"ל (ליקוטי נביאים עמ' שכח) מביא שלעתיד לבא יקרא השם יהיה ולא הוי'ה, ובמאמרי הסולם א' מאמר קא, מבאר שזהו כשישיגו שענינים הגשמיים מחויבים להיכלל ברוחני, עי' גם במאמר ט' ובספר אור הבהיר ערך יהיה.

ובמאמר בכי"ק שנראה קשור גם להמשך מאמר זה: "כתיב (דברים ו, ז) 'ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך'. והיה צריך לומר ודאי 'ותדבר בם', לשון עתיד ולא לשון עבר.

אמנם הוא סוד נפלא, שהתורה היא נצחיות והיא למעלה מהזמן ודאי, וכשבאה בהשגה, בהכרח שמתלבשת בחקיקין דעבר, אמנם ודאי בלי ספק כלל שהדברים נאמרים לעתיד על ידי נבואה, אלא דרך משל שאי אפשר לדבר למי אלא בלשון שמבין מכבר מעבר, אמנם המדבר מבאר לו מה שרוצה על עתידות, והוא כמו מעתיק מלשון ללשון.

והנה השם הויה הוא בניקוד הוה, כי אז כשמלמדין לו כל התורה כולה בטרם שבאה לכלל השגה, טועם כל היהיה בהוה ממש, דאי אפשר בלאו הכי ללמד אותו, אמנם לעתיד לבא שמו של הקב"ה יהיה, כי כשבאה לכלל השגה, בהכרח ששואב כל חכמתו מאז, דהיינו שנזכר כל מה שלמד, א"כ בהכרח שמתהפך כל התורה הקדושה בלשון יהיה, בסוד 'ונביאוהי קשוט'.

וזה סוד 'ודברת', שמשמש בעבר ועתיד יחדיו, כי סוד אורו ופרשו המתבאר 'בשכבך ובקומך' הוא נלקח בהכרח מעבר, ופירושו בעתיד". ע"כ.

[עי' בהערה עג הסבר 'אורו ופרשו' ובמה שמובא כמה פעמים בכי"ק 'אורו ופרשו ישרופו באש' שאזיל על שבירת הכלים, ואולי זה כוונתו ב'ובשכבך ובקומך' – שבירת הכלים ותחייתן].

[3] עי' כעין זה באגרות הסולם כג: "הרוחניות אין לו אותיות, אמנם בסוד שבירת הכלים נעתקו כל האותיות להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם אחת לאחת להמציאם לשורשם להקדושה, שזהו סוד מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". וכן בהקדמה לתע"ס (אות סח): שכל הנהגות עולם הזה והנטיות שבאדם "נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומידותיו... עד שיוכשרו ויעשו לכלי שרת לעבודתו ית'".

[4]בתיקוני זוהר (ב, א) מבואר כי יחזקאל הנביא ראה עשר מראות, בהמשך (דף ו, ב) מפורטים כולם. "המראה קדמאה" – המראה הראשון, הוא: "כמראה אבן ספיר דמות כסא" (יחזקאל א, כו) ובהמשך מפורטים עוד עשר מראות לפי סדר השגתן ממטה למעלה. ועכ"ז, כבר במראה הראשון כבר כלול כל האור שנמצא בתכלית (עי' הסולם פרשת פנחס אותיות רנב-רנג).

ועל המראה הראשון שראה יחזקאל כתוב (י, א-ד): "ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם... וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נגה כבוד ה'". היינו, שכבוד ה' מילא הכל כבר במראה הראשון. ולזה יתכן שנתכוון רבינו בדבריו "המלאה במראה קדמאה".

ויתכן שכוונתו למצב האין-סוף טרם בריאת העולמות שהאור היה ממלא כל המציאות והופיע אור החכמה העתידי בגמר-התיקון, וכל החסרונות הגשמיים באים על תיקונם (כמובא בריש תע"ס), וכפי שמסיק כאן רבינו ש"כל המקרים שהתגלו ושיתגלו... בכל יכלתו לא חסר הזמן" וממילא כבר היו בתחילה, וכמו שכותב במאמר כג: "נבראו אצלו ית' כל הנשמות על כל התנהגותן עד הגמרן בכל השלימות הנרצה מהן". משא"כ ממראה הב' ואילך כבר מתגלה ענין שכר ועונש (עי' כן במאמר קיב).

ובספר "תיקונים חדשים" לרמח"ל תיקון נד מבאר, כי "מראה קדמאה" הוא "מראה שבה נראות כל המדרגות העליונות והתחתונות... היא קשר הכל, כללות הכל, ובה תלויה הנהגת העולמות התחתונים... הכל נעשה על ידה", משא"כ במראה הב' כבר יש גילוי הסטרא אחרא. עי"ש, ולפי"ז כן יש לפרש דברי רבינו כאן.

[5] "אורו ופרשו" – זהו מושג המופיע כמה וכמה פעמים בכי"ק מרבינו זי"ע (עי' גם מאמר נג) ולא נודע מקורו. מהשוואת כל המקומות שנזכר, הרי שכמה פעמים הוא נזכר גבי שבירת הכלים "אורו ופרשו תשרפו באש", שזהו על משקל הכתוב (שמות כט, יד) "ואת בשר הפר ואת עורו ואת פרשו תשרוף באש" (וכמנהגו של רבינו בכמה מקומות שמחליף בדרשותיו אותיות השוות במבטאן ודורש "אורו" במקום "עורו", וע"ד שאמרו בזוהר (בראשית-א אות תנד) על אדם הראשון שמתחילה היו לו כתנות אור ואח"כ כתנות עור). והנה 'פרשו' לכאורה הכוונה למסכים המחזיקים את האור, עי' באור הבהיר ערך 'פרסא' וז"ל: "מלשון פרשא... כמו שכתוב (דברים כב, יז) "ופרשו את השמלה".

וענין התחלפות ה'עור' ב'אור', עי' בזוהר בראשית-א אות תנד וז"ל בהסולם: "אחר החטא, הלביש אותם הקדוש ב"ה בלבושים שהעור נהנה מהם, ולא הנפש, וז"ש 'כתנות עור'. בתחילה היו להם 'כתנות אור', שהעליונים היו משתמשים בהם למעלה. כי מלאכים עליונים היו באים לאדם הראשון להנות מאור ההוא... ועתה שחטאו, ניתן להם כתנות עור, אשר העור נהנה מהם, דהיינו הגוף ולא הנפש".

[6] קהלת יב, יא: "דברי חכמים כדרבנות וכמשׂמרות נטועים, בעלי אסופות ניתנו מרועה אחד", ורבינו דורש כאן כדרכו בהרבה מקומות באותיות השוות במוצאות הפה: 'רואה' כמו 'רועה' (וכעין שדורש לעיל 'אורו' כמו 'עורו').