ידוע מה שאמר הבעל שם טוב זי"ע שכל מחשבה היא קומה שלימה בעלת
תרי"ג איברין[1], ויש ללמוד
מדבריו, שנוהג בה גם כן עיבור יניקה מוחין ועיבור ב' וגדלות ב'[2].
ואמנם תבין בזה שאין כל המחשבות שוות, כי נחלקות לב': א' מחשבת הבורא
ית', והן המה השגות הקכ"ה בחינות[3].
ב' מחשבת הבריות, שאינם אלא התפשטות חלקית ממחשבת הבורא ית', ועל כן אי אפשר לדון
בה קומה שלימה בכל אחד, זולת להתיחסות בעלמא, ועליהם אמר הבעש"ט שבאמת הם
מחשבת הבורא ית', וגם בהם קומה שלמה, אמנם הגשמי, כיון שנוטל אותה בבחינה חלקית,
נמצא מטשטש צורתה.
ותבין הענין במשל, כי זה האדם שלא ראה צורת בית מעולם, ופתאום רואה
במקום אחד מונחים קורות ולבנים ומסמרות וזכוכית וכו', וכשהאדם הזה משכיל את
המציאות הזה בלי קשר, כלומר, בלי ידיעת מטרתם, נמצא משכיל כל פרט ופרט לפי עצמו,
משכיל הלבנים מאין נלקחים, ואיכות עשייתן, ומה שיש לעשות מזה הפרט, וממציאן לבחינת
כסא ומטה או להגנה בעד לחות מקום, ועל דרך זה במסמרות, ועל דרך זה בכל פרט ופרט.
ותבין שזה ענין כל חכמות חיצוניות שבע נערות המשרתות את בת מלך, והם בחינה ב'
הנקראת מחשבת הבריות.
אמנם אדם השלם שיודע צורת בית, מובן שתיכף כשרואה החומר הצבור
הנ"ל השייך לבית, תיכף יודע את מטרתן שמונחין כאן לעשות מהם בית, ונמצא אדם
זה בשעה שמשכיל כל פרט ופרט, אינו נוטלו כלל בפני עצמו אלא בהתייחס למטרתן. ומשכיל
על הלבנים מאין נלקחים ואיכות עשייתם שיהיו ראוים לבנין חזק, ונמצא השכלה זו משונה
לגמרי מהשכלת הטיפש הנ"ל, וכמו כן על המסמרות, ואין צריך לומר על המטרה עצמה
בכוללות, דהיינו סדר של צורת בית נאה בבחינת חידוש וכדומה. והבן שזה סוד חכמת
האמת, והוא סוד בחי' א', דהיינו מחשבות הבורא ית', שכל מחשבה הוא קומה שלימה, כי
כל מחשבה ומחשבה צריך להתיחסות כל הכלל, כלומר, שבו בשעה שמחשב, ע"כ מצרף
אותה אל המטרה, וממילא מצורפת עם הכלל כולו, ויש בה עצמה מה שיש בכלל כולו.
[1] בעל שם טוב בראשית צז; פרשת נח מד, קטז.
[2]
המה
שלבי התפתחות של הפרצופים שמתבארים בחכמת הקבלה.
[3] עניינם מבואר בזוהר אחרי-מות אות רכב, וזה לשונו בהסולם:
"המדרגה אינה נבחנת לשלמה, אלא עד שתהיינה בה ה' מדרגות נפש רוח נשמה חיה
יחידה, שכל אחת מאלו יש לה ה' מדרגות נרנח"י פרטיות, וכל אחת מהפרטיות יש לה
ה' מדרגות נרנח"י פרטי פרטיות. שהם ביחד קכ"ה מדרגות". עי' גם
במאמרי הסולם א' מאמר צד אות יט.