תוכן

ב"ה י"א תשרי צ"ג מפי אדמו"ר שליט"א יפו
קראני אליו ואמר: עיקר הוא האמונה הגדולה בהשי"ת, ואמונה זו אין איש מבין פירושה. כמשמעה אמונה - דבר שהוא למעלה מהדעת ולמעלה מהשגה אנושית, כי איך יעלה על הדעת להשיג באפס מה את ה'? הלא אין מחשבה תפיסא ביה כלל, והוא למעלה מכלל כל העולמות כולם. ולכן העיקר - כי האדם יעלה הכל למעלה למעלה מהשגתו, ואל יעלה ח"ו שיבין בזאת איזה, ולפי גודל ההעלאה של למעלה מהדעת כך היא גודל האמונה. ובאם אח"כ יבין איזה דבר וישיגו מה, צריך תיכף לעלות למעלה למעלה, כי אין הוא מבין כלל ולית ביה שום הבנה.
כי יש בהאדם ראש וגוף: הגוף הוא גוף, היינו בלי שום שכל כלל, אלא הכל הוא - שכך הוא המציאות, ובהמציאות אין שום הבנה. אין לכל החכמים והחוקרים שום מושג במציאות, וטבעיות הדברים איך הם. הם יכולים לסדר את המציאותיים, אבל לא ידוע להם כלל למה היא זו המציאות. ג)
האמונה, הוא שכך צריכה להיות המציאות. ורק באופן זה, שהאמונה היא בחינת גופא מבלי שום דעת, הוא בחינת האמונה. ורק עי"ז יכולים להמשיך את האורות הגדולים.
מחשבה היא נוטריקון: מקום חצר שער בית היכל, והם כוללים את כל הבריאה. המקום – הוא בחינת הצמצום, והוא המקום לעבודה. והחצר – הוא מלא מהאורות הגדולים. והשער – בו הוא אור הגנוז. ואח"כ הוא הבית והיכל המלך. החצר – הוא ההכנה להבית, והשער הוא – ההכנה לההיכל.
ולכן הוא אלהא קשוט. כי הקב"ה הוא אמת, וחותמו של הקב"ה אמת, והוא למעלה מכלל כל העולמות כולם, ולמעלה מהדעת וההבנה. אבל ואורייתא קשוט, כי התורה היא אמת, ובהתורה צריכה להיות הבנה גדולה ודעת, חכמה לדעת את דרכי ה', ולדעת את כל התורה כולה. ואיך יכולים לטפס מזה לזה - היינו שבפה הוא בלי הבנה כלל, ובפה הוא ההבנה בשלימות? אלא שנביאוהי קשוט, שהנבואה הוא ענין ההבאה של האורות הגדולים הוא אמת, שכך היא המציאות שהבאת האורות הם רק בדרך זה.
ולכן בכל ענין העבודה צריך להיות ככה: לקבל עליו האמונה השלימה בפשיטות גמורה ובהפשטה מוחלטה – מופשט מכל ענין והשגה. ואח"כ לקבל את התורה, לדעת ולחקור אחרי כל סתרי התורה והתורה הק' בכלל, ומכל מהשכל. ואח"כ צריך הוא תיכף לשוב אל מקומו הראשון שהוא האמונה השלימה.