תוכן

יד) והנה בעשות האדם המצוה, גורם ב' זווגים הנזכר, כי ב' אותיות ראשונות, שהם מ"צ מן מצוה, הם מתחלפות באתב"ש, בשם י"ה. הרי איך שם י"ה שהם או"א, מתחברים ומזדווגים ע"י קיום האדם את המצוה, של ל"ת, בסוד שמי עם י"ה שס"ה כנזכר. והענין הוא, כי באבא הוא אחוריים דהויה דיודין, שהם בגימטריא קפ"ד, והוא באות י. ובאימא שהוא אות ה, יש אחוריים דהויה דס"ג, שהם בגימטריא קס"ו. והנה קפ"ד וקס"ו, בגימטריא שמ"י, וכשתחברם עם מקורם שהוא י"ה, שהוא שרש ב' השמות הנזכר, אז יעלה שס"ה, כמנין מל"ת. ונרמז, כי בקיום האדם מל"ת שהם שס"ה, גורם לחבר האחוריים של או"א, שהם שמי כנז"ל, עם בחי' הפנים שלהם, שהם ב' אותיות י"ה, וז"ש שמי עם י"ה שס"ה. וע"י קיום מ"ע, גורם זווג זו"ן, הנקראים שתי אותיות ו"ה של הוי"ה, ושל מצוה, כי מ"ץ הם חילוף י"ה, ונשארו בו שתי אותיות ו"ה מפורשות, ואז ו"ה עם זכרי רמ"ח מ"ע.