תוכן

ג) גם דע, כי העושה מצוה, אין מספיק לו במה שיעשה אותם, שהרי מצינו בדברי רז"ל שאמרו, כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו. וכיוצא בזה אמרו, כל המקיים מצוה פלונית, יש לו כך וכך, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים בני אדם, ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח"ו, בענין גודל שכרם, אפילו בעולם הזה. אבל השרש שהכל נשען עליו, הוא, שבעשיית המצוה, אל יחשוב שהיא עליו כמשא, וממהר להסירם מעליו. אבל יחשוב בשכלו, כאלו בעשותו אותה המצוה, ירויח אלף אלפים דינרי זהב, ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה, בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול, כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב, אם יעשה אותה מצוה. וז"ס הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב כו'. וז"ס רב ברונא, דחד יומא סמך גאולה לתפלה, ולא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא.