תוכן

טעם להספר
ומה שהביאני לזה הוא בראותי איך שכבר נתקבץ ביביליאגראפיע [-ביבליוגרפיה] שמנה ועבה מסופרים האחרונים בענין חכמה זו ומהותה והשתלשלותה, אשר אף אחד מהמחברים האלו לא הבין אותה ולא למד אותה מפי חכם מקובל, ועל כן דבריהם מלאים בדויות וסברות הבטן, ומהלעגענדערס [-ביטויים] השגורים בפי ההמונים. והשגיאה הגדולה מכולנה שמצאתי בהם, הוא כי אין עוד שום חכמה בעולם שנמצא בהם ספרים מזויפים ומלאים עם הארצות כמו בהחכמה הזאת, והוא שאותם המחברים סברו, כמו שהמה עצמם אינם יודעים, כן כל המחברים אינו יודעים.
וזה דומה למעשה שקרה באדון בוורשרוריא אחד, שבשעת טיולו בכפרו מצא פלח [-עובד אדמה] אחד מעבדיו מוטל שכור על הארץ. נפל לו רעיון לבדח עצמו, וציוה לקחת את הפלח השכור ולנשאו לארמונו ולפשוט ממנו כל בגדיו ולהשכיבו שם על המטה נכבדת שלו ולהניח אצלו בגדי כומר.
וכן עשאו. ויהי בבוקר כשהקיץ משנתו ויפן כה וכה, והנה שוכב בהיכל שרים, ויתפלא הפלח מאד – הן אני פלח שוכן בצריף דל, ואיך באתי להיכל זה. ונפל בדעתו ויאמר בלבו, אין זה כי אם חלום. והתחיל למשמש בידיו כה וכה, והרגיש כי עתה בהקיץ הוא על בטח, והתחיל להרהר אולי באמת אני גבור נכבד, ומה שאני זוכר שהיתי פלח עני זהו חלום. נפל עצה בלבו לראות בהבגדים אם של פלח הם או של עשיר הם, ויראה בהבגדים הסמוכים לו, והנה הם של כומר, ויתפלא מאד, כי משמע שהוא כומר, וכל אבריו יודעים שלא היה כומר מימיו, רק פלח עני ומדולדל. ומאין ברירה, לקח המלבושים ונתלבש בהם, ויביט בהמראה העומדת לפניו, וראה את עצמו כומר ממש מלידה, מראש עד רגל, ותפעם לבו, אולי זה חלום, כי זוכר את כל מצבו מעודו, שהוא פלח עני ומדוכא, או אולי כל הזכרון הזה הוא חלום, שהרי מרגיש בכל עצמותיו שעתה הוא בהקיץ. ובעוד שהוא נושא ונותן, נפל עיניו על ארגז מלא ספרים, והופיע לו עצה, אם אני יכול לקרות בהם, אז אני בהקיץ וכו', עד שהחליט שאע"פ שאיני יכול לקרות בהם, הוא הקיץ כי...
כן המחברים ההמה, כי מתחילה יגעו את עצמם זמן רב להבין בהחכמה, ואחר שיגעו ולא מצאו, הוחלט להם שכמו שהמה אינם יודעים, כן כל המחברים אינם יודעים, ועל כן העיזו וחברו ספרים באותו הדיאלקטים [-סגנונות] של הקבלה, עם איזה תערובת של מיני מטעמים של פלוסופיא, וקראו להם קבלה.
ואם תרצה לדעת, הנה המחברים ממין הזה הם ... הן מלפני התגלות קבלת האר"י ז"ל, הן לאחרי זה. וההפרש הוא רק בסגנון, כי המזייפים הקודמים תפסו סגנון של פלסופיא, ושלאחריו תפסו להם סגנונים שונים מעורבבים, והצד השוה שבהם שכל דבריהם אינם שייכים ואינם נלקחים מחכמת הקבלה ולא כלום.
והנה הביבליגראפים ההם, מתוך חסרון ידיעה בחרו דוקא באותם החיבורים המזויפים לבסיס למחקרם, ועל כן זרעו חששות וקצרו קשית, וגם הוסיפו מדעת עצמם ממה שהסיקו מתוך המחקר בספרים המזוייפים ההם, עד שכל הביבלאגראפיא הנמצאת איננה רק שקרים וכזבים ובדיות.