תוכן

הצלחה הנבואי, הוא המהירות
באופן, שאע"פ שסוף סוף מתגלה כל האמת שבנבואה בהצלחה הרצויה, מכל מקום גרם הנביא דרך ארוכה אל האנשים שאליהם נשלח בנבואתו. מה שאין כן הגדול, אשר הכנתו יותר שלימה, הרי לא יארע לו שום נטיה בעת קבלת נבואתו מהשי"ת, ומחמת זה, לא ירבה בצינורות וכלים, ועל כן נבואתו ברורה וקצרה, ומקובלים בנקל ובמהירות לאותם שאליהם נשלח.
אפשר שהקטן יצליח יותר מהגדול
מלבד האמור, יתכן שהקטן שבנביאים יצליח בנבואתו - כלומר בעניין המהירות כנ"ל - יותר מנביא היותר גדול שבנביאים, והוא מטעם שנסמך על הגלויים של הנביאים הקודמים שפינו לו הדרך. ומובן שגם תלוי בהתפתחות השומעים את דבריו, כי לדברים קצרים וברורים, צריכים לדור יותר מפותח, שיהיו מוכשרים להבינו. ומכח ב' הוספות האלו, אם יספחו להקטן, יכול להצליח ודאי באין ערוך יותר מהגדול.
המהירות יורה ריבוי הנשלמים על ידו
כלומר, אם למשל נבואתו נשלח למאה אנשים, אז אם עושה דרך ארוכה, אינו משלים רק לחד בדרא, וא"כ ימשיך זמן נבואתו מאה שנים. ואם עושה דרך קצרה, מובן שמשלים שלשים או חמשים בדור, וממילא נשלם נבואתו באיזה שנים בלבד.
סוד הנבואה שבדורות
אף על פי שמשה רבנו ע"ה הוא מקבל התורה והדת בשביל כל הדורות, עד שאין הנביא רשאי לחדש דבר, עם כל זה, אין נבואתו ניתן לו אלא לזמן. ועל זה מעיד הכתוב (דברים יח, טו) "נביא כמוני יקים לך ה' אלקיך, אליו תשמעון", ואם נבואת משה בלבדו היה מספיק לנצחיות, למה לו להשי"ת להקים עוד נביאים כמותו. אלא ודאי, שאין נבואתו מועילה אלא לזמן מסויים, שבכלות הזמן, שולח השי"ת נביא אחר, להמשיך ולהשלים חפץ השי"ת.
אמנם ודאי שאינו רשאי לחדש דבר או לגרוע, דאם כן היה בחינת חסרון בנביא הקודם ח"ו. אלא דבר ה' תמיד בכל השלימות, בסוד הכתוב (ישעיה מד, ו) "אני ראשון ואני אחרון", אלא כל תפקידו הוא להמשיך אותו הנבואה לאותם הדורות שכבר אינם ראויים לקבל מהראשון.
והנביא האחרון, הוא סוד משיח, כלומר, המשלים על כולם, אמנם ודאי גם כן שאינו רשאי להוסיף או לגרוע. אלא שהצלחתו יהיה יותר גדולה, דהיינו שכל הדור יוכשר לקבל את דבריו ונשלמים על ידו. והוא מב' טעמים הנ"ל, או מחמת גדלותו, או מחמת הכשר בני דורו כנ"ל, או מחמת שניהם.
עיקר ההצלחה הנבואי הוא להמשיך אור העליון עד לדרי מטה, והמורידו ביותר למטה הוא המצליח ביותר, וענין מעלה ומטה נבחן ברוח ובטובה גופנית, כי הגופניות המושג על ידי הנבואה, הוא הבית יד שלה הניתן לאחיזה לבני העולם. ונודע שעיקר נקודת הכובד בהעבודה הוא האחיזה הראשונה.

כח כללי וכח פרטי:
יחודם, הוא סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה. כח פרטי, הוא איסור הקבלה עד למינימום. כח כללי, הוא ריבוי ההשפעה עד בכל מאודו ונפשו.