תוכן
טו) והנה נתבאר ההבחן בין המוחין הכוללים דאצילות שהם חו"ב, ובין המוחין דזו"ן. כי מוחין הכוללים דאצילות, הם בעצם, בהכרח אור חכמה, אלא שאינם מתגלים כך, שמתגלים בהארת חסדים לבד, משום שבינה היא שורשם, כנ"ל. אבל המוחין דזו"ן הם בעצם בחינת חו"ג בהארת חכמה. ולפיכך יש להבחין בה"פ אצילות ג' בחינות. א', הוא השורש שהוא כתר. ב', הם המוחין שהם חו"ב הנקראים או"א. ג', הם מקבלי המוחין שהם זו"ן, כי המה הפרצופים העיקרים שבאצילות. כי ג' הפרצופים הראשונים לא באו לצורך עצמם, ואינם עיקרים באצילות כנ"ל.
ולפיכך, בהתחשב בערך פרצופי א"ק, נמצא כי אפילו פרצוף הכתר דאצילות שהוא עתיק, נחשב ג"כ רק לבחינת בינה ונשמה, משום שעצם אור החכמה אינה מתגלית מקומת כתר זו. אלא רק הארת חכמה בלבד כנ"ל, שזה בחינת בינה ונשמה. ובחינת חו"ב המתגלית מכתר דאצילות, הוא בערך א"ק, כמו ז"א, דהיינו רוח, שפירושו חו"ג בהארת חכמה. ואע"פ שיש בהם עצמם בחינת אור חכמה כנ"ל, אמנם העיקר הוא מה שמתגלה מהם, וכיון שאין מתגלה מהם אלא חו"ג, ע"כ הם נחשבים לבחינת רוח. ומתוך זה זו"ן המקבלים מאו"א שהם רק בחי' רוח, נחשבים רק לבחינת נפש. באופן שיחס נשמה דא"ק שהיא בינה, כלפי זו"ן דא"ק שהם רוח, הוא דומה לגמרי ליחס הכתר דאצילות אל או"א דאצילות. וכן כיחס ז"א דא"ק כלפי מלכות, כן יחס או"א דאצילות כלפי זו"ן דאצילות, דהיינו כמו רוח כלפי נפש. והבן זה, כי הוא משרשי החכמה. וזכור היטב הטעם הנ"ל, אשר כל הנאצל ע"י מ"ן, אי אפשר שיתגלה ממנו אלא רק חו"ג בהארת חכמה ולא חכמה ממש, משום שבינה היא שורשו, כי אין עלית מ"ן אלא להבינה, וכל התעוררותה היא רק מכח הקשר של בינה דאו"י אל זו"ן דאו"י, שהיא רק הארת חכמה.
ונתבארו דברי הרב היטב, שעתיק דאצילות אינו אלא בחינת נשמה, ואו"א בחינת רוח, וזו"ן בחינת נפש. וכן יש להבחין ג"כ, אפילו בכל אחד מג' הנ"ל, כי הנשמה שהיא עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא, נבחנת בעצמה ג"כ לנר"ן. כי דכורא דעתיק נחשב לבחינת הנשמה. ונוקבא דעתיק נחשבת לרוח, משום שהנוקבא היא מקבלת מהדכורא שהוא רק בבחינת נשמה, אינה נחשבת קבלתה אלא לרוח, כנ"ל שכל המקבל מבינה, אינו אלא חו"ג בהארת חכמה שהוא רוח. וע"כ פרצופי א"א ונוקבא, שהם מקבלים מנוקבא דעתיק, נקראים נפש. ועד"ז מתחלקים או"א דאצילות שהם בחינת רוח הכללי. שאבא דאצילות נחשב לבחינת נשמה דרוח. ולהיותו המשפיע אל אמא, נחשבת אמא משום זה לבחינת רוח דרוח. וישסו"ת המקבלים מאמא, נחשבים רק לבחינת נפש דרוח. ועד"ז זו"ן, שז"א נחשב לבחינת נשמה דנפש. והנוקבא המקבלת ממנו נחשבת לבחינת רוח דנפש. וזו"ן הקטנים המקבלים מנוקבא דז"א, נחשבים לנפש דנפש.
