תוכן
ו) והנה אע"פ שכל ההתפשטות דג' קוי כח"ב, שהם אחורים דאו"א וישסו"ת, וכל הרשימות של ז' המלכים, עלו כולם בבת אחת למ"ן, כדברי הרב (דף תקצ"ט
אות ב'). מ"מ לא נעשה הזווג דעליון, אלא בזה אחר זה בדרך המדרגה. דהיינו, שכל המובחר ביותר נתקן בתחלה (כנ"ל דף תרי"א
אות י"ט). וענין הבירור הזה כבר נתבאר באו"פ (
דף תרכ"ב ד"ה הכתר, ו
דף תרכ"ו ד"ה ואריך, ו
תרנ"ח ד"ה וצריכים), ושם נתבאר ע"פ הבחנת כלים דנקודים שנתבטלו ונשברו, ע"פ ג' החלוקות שבהם. אמנם יש להבין בירורים האלו גם ע"פ שורשם של הע"ס דאו"י. כי זה עיקר גדול, שהכל הולך ע"ש היחס דע"ס דאו"י. ובזה יבואר ג"כ דבר התחלקות ה"פ אצילות לי"ב פרצופים.
ותחלה נבאר דבר התחלקות הכתר לב' פרצופים, עתיק וא"א. והנה מקור הדברים הם
באדרא זוטא* דף רפ"ח ע"א וז"ל תלת רישין אתגלפן, דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא. רישא חדא חכמתא סתימאה, דאתכסיא ולא מתפתחא, וחכמתא דא סתימאה, רישא לכל רישין, דשאר חכמות. רישא עלאה, עתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין. רישא דכל רישא, רישא דלאו רישא, ולא ידע ולא אתידע מה דהוי ברישא דא, דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו. עכ"ל. והנה הרב פירש דברי הזוהר אלו, שג' הראשים האמורים הם רק ב' הפרצופים עתיק וא"א, אשר רישא דכל רישא, הוא ראש דעתיק, שנקרא רדל"א. ורישא עלאה הוא כתר דא"א. ורישא דחכמתא סתימאה, הוא חכמה של ראש דא"א (עי' ב
ע"ח שי"ג פ"ב, וב
מבו"ש ש"ג ח"א פ"א, וב
מאמרי רשב"י באדרא זוטא). ויש להבין אמנם, כיון שהם רק ב' ראשים של ב' הפרצופים עתיק וא"א, למה מחלק אותם הזוהר לג' ראשים. וגם הרישא דלא ידע ולא אתידע, צריך ביאור. כי הרב פירשו, שעתיק עצמו אינו יכול לידע ולהשיג את א"ס שבתוך רישא דא, עי' במבו"ש הנ"ל. ודבריו אלו צריכים ביאור. וכן הלשון "דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא", צריך ביאור.
