תוכן

עט) וזה הכלל, כל המשכת אור מחויבת להיות רק בבחי"ד שבנאצל, ואע"פ שאין כונה להמשיך שם אור. והטעם הוא, שהעביות שהיא למעלה מבחינה ד', אינה ראויה להמשכה כנ"ל (הסת"פ ח"ב פרק ה' אות נ"ו ד"ה עתה). ואפילו בחי"א שבבחי"ד, ראויה יותר להמשכה מהבחינה הג' האמיתית, שהיא למעלה, כלומרשהיא זכה, מכל הבחי"ד לגמרי. ולפיכך, אם כבר כלה כל בחינת העביות מבחי"ד, אין שם עוד מי שימשיך אור מא"ס ב"ה, ונפסק שם האור לגמרי. ומתוך שההמשכה צריכה להיות עם בחי"ד, ויחד עם זה צריכה לשמור על עצמה שלא יתפשט האור לבחינתה מחמת הצמצום הנעשה על בחי"ד, לכן התקינה בעצמה את המסך השומר על דבר זה. כי בעת שהאור מתפשט ומגיע לבחינה ד', מתעורר המסך ומחזיר את חלק האור הזה לאחוריו לשורשו. ואותו החלק המוחזר לאחוריו, הוא אינו מתעלם, אלא נעשה לבחינת אור חוזר,שפירושו שממנו בחינת כלי קבלה על האור העליון.