תוכן
ז"א נבחן לקא מכוין, משום שהיתה לו השתוקקות לחכמה
מז) ובהמשכה זו שהיא בחי"ג, יש עלינו להבחין שני דברים. הא' הוא 'דלא אפשר', דהיינו שאין לה עצה אחרת מחמת שאור החיה היה חסר בנאצל. והב', הוא 'דקא מכוין' כי יש כאן השתוקקות, אחר הארת החכמה שהמשיכה, מחמת שהמשיכה אותו בעת שהיתה ריקנית ממנו. כי בחי"ב היתה מכסה על אור החכמה כנ"ל, ויש בה רק אור דחסדים בלי חכמה. לכן המלכות שלה שהמשיכה הארת החכמה, הנה המשיכה זאת בבחינת השתוקקות שנקראת 'קא מכוין' כנ"ל. וע"כ נקראת בחינת ז"א, 'לא אפשר וקא מכוין', כמבואר.
