תוכן
ז"א נבחן ללא אפשר, משום שאור החכמה היה חסר לו
מו) ו
בחי"ג, שהיא זעיר אנפין, נבחן ל 'לא אפשר וקא מכוין'. '
לא אפשר' הוא, מטעם דאחר שהבחי' הב' נתעוררה והמשיכה האור דחסדים, נעשה בזה בחינת עיכוב על אור החכמה שבנאצל. כי בחינת הרצון להשפיע הוא הפוך מבחי"א שהיא רצון לקבל, ששם אור החכמה. וכיון שאור החכמה הוא עיקר החיות של הפרצוף, דע"כ מכונה האור הזה בשם חיה כנ"ל, לפיכך חזרה המלכות דבינה, והמשיכה הארת אור החכמה לתוך אור החסדים שלה. וכשמלכות הבינה המשיכה ועשתה חידוש צורה זאת, יצאה מבחינה ב' ונעשתה לבחינה ג' (כנ"ל
הסת"פ ח"ב אות ל' ד"ה ועל, עש"ה), שנקרא זעיר אנפין.
