תוכן

'זה לעומת זה עשה אלקים' (קהלת ז, יד), כי כמו שיש רוח חיה הנמשך מאבי"ע דקדושה, בסוד הכתוב (ע"פ ישעיה נה י-יא) 'כמו הגשם והשלג היורד משמים אל הארץ לא ישוב שמה, כי אם הצליח לאשר שלחתיו' וגו', עד"ז יש רוח הנמשך מאבי"ע דטומאה בסוד הכתוב (מלכים א' כב, כב) 'והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו'[1], כי הרוח הזה אינו מביא שום הצלחה להמתלבשים בו, ואע"פ שמסוגלים על ידו למעשים גדולים למעלה מן הטבע ממש כמו להזוכה להתלבשות רוח הקודש, אבל אין בו מטרה ושום תועלת לא להם ולא לאחרים, ואדרבה, בכל אשר יפנו ירשיעו ויגרמו חורבנות.

וזה שאמר הכתוב 'אז יוכר בין עובד ללא עבדו'[2]. כי בזמן הזה בטרם גמר התיקון, הנה אי אפשר להכיר כלל שום הבחן בין ב' בעלי הרוח הנ"ל, כי שניהם מתנבאים, וכל מעשיהם במסירות נפש, ורצונם חזק. ואין ההבחן ניכר בין הטומאה ובין הקדושה, אלא לבסוף, כי רוח הטומאה הוא דובר שקרים ונבואותיו אינם מתקימות (ובאמת כל משכיל יכול להכיר באותם הנביאות עצמם אם אינו ראוים לקיום), משא"כ מרוח הקודש הוא נביא אמת.

וזה שכתוב (ע"פ דברים יח, כ-כב) 'כי הנביא אשר ידבר דבר בשם הויה ולא יבוא וגו' ומת הנביא ההוא', כי עתה ניכר בין עובד ה' וכו', כי נבואותיו לא התקיימו. משא"כ בטרם הגיע זמן, אין מה להכיר בהם, שהרי שניהם רק מתנבאים, אלא ההבחן מתחיל מזמן הקיום שבהנבואות, והבן.