תוכן

גילוי:

הגילוי הרוחני, הן היציאה מן ההעלם והן איזה תוספות, נמשך ובא בעיקר מכח הכלים וסגולתם ואינו תלוי כלום באור העליון. כי זה הכלל, שאין שום שינוי בעצם האורות מראשית הקו עד תחתית העשיה, וכמו שהוא בראשית הקו[1] כן אינו מתעבה ואינו משתנה כשהוא נמצא בתחתית העשיה. גם נודע שאור העליון אינו פוסק מלהשפיע לתחתונים אפילו רגע, ולפיכך כל ענין העלם וגילוי ושינויים וכל שינוי, רק בסגולת הכלים תלויים.

גילוי שכינה:

ענין גילוי שכינה הוא התגלות אלקית. וכאן צריך שתזכור את החוק שאין שום תפישא באור בלי כלי, לא לעליונים ולא לתחתונים, וזה נוהג אפילו באותו אור שמלובש בכלי שלו, עכ"ז אין להנאצל או להנברא שום תפישא באור במהותו כמו שהוא בפני עצמו, אלא רק באותו ההתפעלות הנולד ויוצא מהפגישה של האור בגבולים של הכלי שלו, באופן שכל נאצל משיג את האור המלובש בו רק מושג יחסי משותף עם התפעלות של הכלי שלו.

בדומה להאדם התחתון המשיג את המהותים הגשמיים על פי חמישה חושיו, אשר דרך השגתו את המוחשי אינו לפי מהותו הנקי של המהות המוחשי, רק יחס משותף מפגישת החוש עם המוחשי. כי העין הרואה אינו משיג עצם הנראה, אלא רק גוונים של צבעים הנולדים ומתחדשים בעת שעין אדם פוגש אותם. וכן דבר הניכר בחוש המישוש, אין חוש המישוש מגלה כלום מעצם מהותו של הממושש, רק התפעלות של פגישה הנולדת ומתחדשת מבין שניהם, מן יד האדם ודבר הממושש[2].

ועד"ז תשפוט גם כן במאורות העליונים, הן בעולמות עליונים או בהתגלותם למטה בעולם הזה לנביאים ובעלי מדרגה, שאין ההתגלות ההיא אמורה בעצם האור העליון, אלא רק בדבר פגישתו של האור בהכלי המיוחס לו, שהתפעלות מחודשת יוצאת מהפגישה הזו, ובחינה הזאת, היא סוד הגילוי שנתגלה להנביא או לבעל המדרגה. אמנם ודאי שהיא הספקה גמורה שראויה לגמרי לשם הזה של התגלות, עכ"פ לא פחות מדברים הגשמיים המושגים לבני אדם בעזרת ה' החושים.