[1] ע"פ יומא ט, ב: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו... מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ומצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם". ובהמשך: "ראשונים שנתגלה עוונם – נתגלה קיצם. אחרונים שלא נתגלה עוונם – לא נתגלה קיצם". וברש"י: "שנתגלה עוונם - לא היו מכסין פשעיהם".

[2] להבנת הענין נצטט מהגמרא בקידושין לט, ב: "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ... אמר רב יהודה, הכי קאמר, כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבים לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה... ורמינהו, כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו (רש"י: בעולם הזה לנקותו מעונותיו שיטול שכר שלם)... וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו (רש"י: לשלם לו שכר מצותיו בחייו כדי לטורדו)... רבא אמר, הא מני רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא".

ובמהרש"א שם מקשה: "ולא תקשי לך מכל היעודים שבתורה, שאי אפשר לפרש רק בעולם הזה, שאם תשמעו, יבואו עליכם כל הברכות והטובות וישבו על אדמתם, ובהיפך, אם לא תשמעו, יבואו כל הקללות ואבדתם מן הארץ. דיש לומר לרבי יעקב, דמודה דזכות הרבים ומעשיהם הטובים מביאים להם כל הברכות והטובות שנזכרו בתורה גם בעולם הזה, וכן בהיפך בחטא הרבים. אבל רבי יעקב לא אמר כן אלא ביחיד".

[3] בהקדמה לתלמוד עשר הספירות אות קמג מבארם בהרחבה: "החיצוניות של המציאות כמו: השמים והרקיעים והארץ והימים וכדומה... כל אלו מכונים בשם 'עולם'. והפנימיות של המציאות, דהיינו האדם והבהמה והחיה והעוף למיניהם וכדומה המובאים בתורה, אשר ישנם במקומות הנ"ל שנקראים חיצוניות, הם מכונים בשם 'נפש'. והשתלשלות המציאות לדורותיהם, בשם סיבה ומסובב, למשל, כמו ההשתלשלות של ראשי הדורות, מאדם הראשון עד יהושע וכלב באי הארץ, המובאת בתורה... מכונה בשם 'שנה'. וכל דרכי הקיום של כל המציאות הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם המובאים בתורה מכונים בשם 'קיום המציאות'".

[4] עי' במאמרי הסולם א' מאמרים ל' לא לד ומאמרים נוספים, שענין צער ומיתה וכדומה נוהגים רק באדם פרטי שהוא חלק אבר מאדם הראשון, אבל כאשר מתאחדים הפרטים לכלל, הנה אז זהו מצב של שלימות וחירות ממלאך המות. יעוי"ש הסבר הענין באריכות. עי' גם מאמר קו.

[5] מגילה י, ב; תנחומא שמיני ב. עי' גם במאמר קעג.

[6] עי' מאמרי הסולם א' מאמר פח: "הגופות יש להם נצחיות של כלל, ובשום אופן אינם בזכות קיום פרטי, ועל כן כל האנשים וכל הדורות נחשבים לאיש אחד".

[7] הצורך לריבוי אנשים מקומות וזמנים בכדי שיהי תיקון, מבואר בהקדמה לפנים מאירות ומסבירות אות יח ואילך.

[8] ראש השנה כז, א. ועי' בהסולם וירא אות שפא: "י"ב חדשי השנה הם תקון המלכות מתחילתה עד סופה, וכיון שסופה אינו נשלם לגמרי עד גמר התקון, ע"כ צריכים בכל שנה לחזור ולתקנה, וע"כ בכל ראש השנה אנו מתחילים מבראשית תקון המלכות".

[9] ע"פ הירושלמי המובא בספר הערוך (עי' ראש השנה טז, ב תוד"ה כדי): "כד שמע קל שיפורא זימנא חדא, בהיל ולא בהיל. וכד שמע תניין, אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, ומטא זימניה למתבלע, ומתערבב, ולית ליה פנאי למעבד קטיגוריא" (כאשר השטן שומע קול השופר פעם אחת, נבהל ואינו נבהל, אולם כאשר שומע בפעם השניה, אומר ודאי זהו קול השופר שיתקע בשופר גדול והגיע זמני להיבלע, ומתערבב, ואין לו פנאי לעשות קטגוריה).

[10] היינו, דבר אונס שימנע את התקיעת שופר. ע"פ תוספות ראש השנה טז, ב בשם בה"ג ד"ה שאין תוקעין בתחילתה.

[11] רומז לדברי המהרש"א דלעיל, שכיון שיש פירוד בכלל ישראל, א"כ הם יחידים ואין להם שכר מצוה.

[12] היינו שנאת-חינם שהביא בתחילת המאמר שלא נגלה עוונם.

[13] צ"ע כוונתו, ונראה שבתוך דבריו רומז לגמרא ראש השנה כח, ב שהישן בשמיני בסוכה אינו לוקה משום "בל תוסיף" משום שלאו זה שייך רק למוסיף למצוה בזמנה, "כגון חמשת המינין בלולב, וה' טוטפות בתפלין, חמש ציציות בטלית, אבל תוספת יום על ימים או שעה על שעה אין זה מוסיף" (רש"י). מקשה הגמרא מהברייתא: "מנין לכהן שעולה לדוכן, שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל, אוסיף ברכה אחת משלי... תלמוד לומר (דברים ד, ב) 'לא תוסיפו על הדבר', והא הכא כיון דבריך ליה, עברה ליה זמניה וקתני דעבר... שאני הכא, כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך, כוליה יומא זמניה הוא".

ועי"ש בתוספות שמקשה: "ואם תאמר, הא דאמר... 'למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין, כדי לערבב את השטן', והא עבר משום בל תוסיף... אע"ג דכבר עבר ויצאו, מכל מקום אי אתרמי ליה צבורא אחרינא הדר ותקע וחשיב זמניה, ועוד דאפילו לאו זמניה, כיון דמתכוין לשם מצוה עובר משום בל תוסיף... ויש לומר, כדפרישית בפ"ק (דף טז, ב) דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים".

ואולי לפי"ז כוונת רבינו כך: ע"י מצוה אחת בדביקותו ית' שנעשית ב'ואהבת לרעך כמוך' – נשלם גמר התיקון בעולם שנה נפש, וא"כ יש רק ציבור אחד ולא שניים, ולכן כשתוקעים פעם שניה נמצאים עוברים על 'בל תוסיף', ומטעם זה שיוכל לקטרג על 'בל תוסיף' לא מקטרג על עוון שנאת חינם. והוא מעדיף קטרוג של 'בל תוסיף' שהיא עבירה בקום ועשה מאשר לסדר אונס על התקיעות שאז יעברו על ביטול מצווה בשב ואל תעשה.