ענין התחלקות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ולהתפלא על שענינים היותר
נעלים, כמו גלגול ותחית המתים והשארת הנפש, בתורה שבעל פה נתונים[1].
וכדי להבין זה, נבאר ענין הערבות דכל ישראל ערבים זה לזה (סנהדרין כז,
ב; שבועות לט, א), ואמרו ז"ל (שיר השירים רבה א, כד) שהקב"ה ביקש ערבים
בשעת מתן תורה וכו', וכן אמרו משל: 'שנים שהיו באים בספינה, והתחיל אחד קודר
תחתיו, ואמר לו חברו למה אתה קודר? אמר לו, מאי אכפת לך, הלא תחתי אני קודר. אמר
לו, והלא שנינו נטבעין בספינה' (ויקרא רבה ד, ו). כל זה צריך להבין: 'השופט כל
הארץ לא יעשה משפט' (בראשית יח, כה)? ומה אני יכול לעשות אם חברי חוטא? ולמה נתן
לנו את התורה בערבות?[2]
עוד צריך להבין ענין איחור דב' אלפין שנה בנתינת התורה. הא אמרו
ז"ל (קידושין ל, ב) 'בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין', ואנו רואין שאין שום
עצה לנגד היצר זולת התורה, ולמה הלך ב' אלפין שנה בלי תורה?
והענין, דנתינת התורה והתגלות אלוקית בעולם הזה ודאי אי אפשר אם לא
בהקדם תיקון החטא דאדם הראשון, דכל זמן שהמיתה והקללה דאדם הראשון שורה בעולם, אי
אפשר להתגלות אלוקית ומתן תורתו בעולם הזה.
ונודע, דכל הנשמות היו כלולים באדם הראשון, כמו שאמרו ז"ל (שמות
רבה מ, ג; תנחומא כי תשא יב) על הפסוק (איוב לח, ד) 'איפוא היית בְּיָסְדִי ארץ',
שאמר לו הקב"ה לאיוב, איפה שלך באדם הראשון, איך היתה?[3]
והנך רואה שנשמת אדם הראשון נתחלקה משום התיקון, לניצוצין דקים לס' רבוא חלקים
כוללים וכו'[4].
ואמרו ז"ל (יומא פו, ב) על 'היכי דמי תשובה, באותו זמן ובאותו
מקום ובאותה אשה'. כלומר, דצריך הבעל תשובה להמצא באותו הדרגא שחטא. וכיון שהחטא
היה בחיבור כל הס' רבוא נשמות יחד, על כן לא יקובל התשובה, זולת בחיבור כל ס' רבוא
הנשמות יחד, איש לא נעדר[5].
וזה הצד החמור שבמתן תורה, דעדיין לא היה עד עת הזה תשובת ציבור. אמנם
בכוחו של משה וגאולת מצרים היו מתחברים כולם כלב אחד, ואמרו נעשה ונשמע, וכי (אולי
צ"ל וכן) היה באמת. על כן פסקה זוהמתן[6],
ונתינת התורה וחירות דמלאך המות באים כאחד[7].
(ואם היו מקיימים הבטחתם אז היה גמר התיקון של אדם הראשון 'ובלע המות
לנצח' וגו' (ישעיה כה, ח), אמנם חטאו בעגל ונתקלקלו הדברים).
ועל כן לא נתן להם התורה אלא בערבות, כיון דכל המתן תורה לא היה אלא
משום תשובת ציבור, אם כן ודאי מחוייב כל האמור בה להיות באופן שלימות הציבור.
ואיתא בגמרא, 'מזמור לאסף, קינה לאסף מיבעי ליה? אלא ששיבח
להשי"ת שכילה חמתו על עצים ואבנים', עי"ש[8].
ובזה מובן למה לא ניתן בהתורה שכר ועונש הרוחני[9],
דאם כן, לא [היה] נשאר עצה לשונאי ישראל[10],
דאם כן לא היה מועיל עוד תשובת יחיד, והיה אחר מתן תורה נמנע התיקון עוד יותר
מקודם מתן תורה, דלא היו ערבים, ומועיל על כל פנים תשובת יחיד.
ועל כן לא נכלל בתורה כי אם שכר ועונש גשמי, דרק על זה באו בערבות,
ונמצא דהיחיד לא הפסיד כלום, ויצא הריוח לציבור. ועל כן נתחלק התורה לתורה שבכתב
ולתורה שבעל פה, אשר תורה שבכתב היא תורה דרבים, וכל האמור בה הוא בערבות, כמו
שנים שבאים בספינה אחת. אמנם תורה שבעל פה היא תורה דיחיד, ותורה זו כבר אינו ניתן
על צד הערבות, אלא כל יחיד ויחיד משלים חלקו בלי שום חשבון עם חבירו[11].
ובזה מובן התנא דבי אליהו שאמר[12]
דמשום הכי אין להצדיקים שלות עולם הזה, כדי שלא יהיו בני העולם עובדים את רבונם על
מנת לקבל פרס. וקשה, דהא מקרא מלא כתוב בתורה (דברים לב, א) 'האזינו השמים ואדברה
ותשמע הארץ אמרי פי', דמשה רבינו הזמין ב' עדים הללו, אם יקיימו את התורה יהיה להם
מטל השמים ומשמני הארץ, ואם לא יקיימו את התורה, יהיה להם חוסר כל (רש"י
ע"פ ספרי). וקשה כקושית תנא דבי אליהו.
ובהנ"ל מובן, דבתשובה דרבים אין פחד עוד מבני אדם שלא יחזרו
בתשובה משום שלות עולם הזה, דהא כבר כולם חזרו בתשובה. אבל התנא דבי אליהו מיירי
בתשובת יחיד, ואם כן יש עוד הרבה שצריכין לשוב, א"כ ודאי יש פחד שמא לא יהיה
סולתן נקיה.
[1] עי' גם במאמרי הסולם א' מאמר מז, וכן בספר הקדמות הסולם מאמר מורה
אמצעי אות ח' שמקשה כעין זה.
[2] עי' במאמרי הסולם א' מאמר ו' 'מתן-תורה', שם מבאר רבינו את הענין
באורך בדרך נוספת.
[3] זה לשון המדרש: "אדם הראשון מוטל כגולם, הראה לו הקב"ה
כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו,
ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחטמו, ויש בפיו, ויש באזנו, ויש במלתין
(-מקום הנזם). ותדע לך, בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה... הקב"ה
משיבו: אתה מבקש להתווכח עמי, איפה היית ביסדי ארץ. מהו איפה. אמר ר' שמעון בן
לקיש, אמר לו הקב"ה: איוב, אמור לי האיפה שלך (-עיקר שלך. בשם הערוך) באי זה
מקום היתה תלויה, בראשו או במצחו או באיזה אבר שלו? אם יודע אתה באיזה מקום היתה
איפתך, אתה מתוכח עמי. הוי איפה היית".
[4] הטעם שנשמתו נתחלקה לצורך התיקון מבואר בהקדמה לפנים מאירות
ומסבירות אותיות יח וכב; פנים מסבירות ענף ה-ו-ז אות יח; ספר הקדמות הסולם קובץ
מאמרים ד, ו; מאמרי הסולם א' מאמרים כח-ל.
[5] עי' במאמרי הסולם חלק א' מאמר כח: "הסימן אם נתתקן הגוף
בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו
מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע
עליו באמת הנשמה בכל כוחה כמו שהופיעה באדם הראשון".
[6] שבת קמו,
א: "בשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה
זוהמתן".
[7] שמות רבה מא, ט; עי' גם אבות ו, ב: על הפסוק "חרות על
הלוחות" - אל תקרי חָרות, אלא חֵירות, מלמד שנעשו חירות ממלאך המות. עי'
במאמרי הסולם א' מאמר פה, שזכו לכך בשל סגולת הרצון להשפיע שקנו אז.
[8] בתהלים עט, א: "מזמור לאסף, אלקים באו גוים נחלתך, טמאו את
היכל קדשך, שמו את ירושלים לעיים". ובאיכה רבתי ד, טו; תנא דבי אליהו פרק ל'
מקשים: מזמור לאסף?! – קינה לאסף מיבעי ליה. אלא אמר אסף שירה על שכילה הקב"ה
חמתו על עצים ועל האבנים שבביתו, ומתוך כך הותיר פליטה מישראל, שאלמלא כך, לא
נשתיר משונאי ישראל (לשון סגי-נהור), שריד". ועי' בקידושין לא, ב וברש"י
שם, שמפרש כוונת הגמרא שם לדברי המדרש לפי פשוטו, ולפי הענין כאן ובהמשך המאמר,
משמע שרבינו מפרש "כלה חמתו על עצים ואבנים" – שהחורבן נוגע רק לשכר
ועונש גשמי, אבל לרוחני מועילה תשובה.
[9] עי' במאמרי הסולם א' מאמר מז, אשר שכר ועונש רוחני הוא גלגול
והשארת הנפש וכדומה, ושכר ועונש גשמי הוא פרנסה ושלום וכדומה. עי"ש וכן בספר
הקדמות הסולם קונטרס מורה אמצעי אות ח, הסברים נוספים למה לא מזוכר בתורה שכר
ועונש רוחני.
[10]
לשון
סגי-נהור.
[11] ע"ז ששכר ועונש גשמי תלוי בערבות הציבור עי' במאמר קז מה
שכתוב במהרש"א.
[12] לא מצאנו שם, ועי' במדרש תנחומא כי תצא ב: "לפיכך לא פירש
הקב"ה שכר עושי מצוות התורה... שכך שנינו, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על
מנת לקבל פרס".