כ"ז מנחם אב
דע, אשר אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה[1], פירוש, בסוד הפסוק (ישעיה
מט, יח-כא) 'שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך וגו', ואמרת בלבבך מי ילד לי את
אלה ואני שכולה וגלמודה' וגו'. כי 'כל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה'[2] (חולין קכז, א), והבן.
וזה סימן טוב לישראל, אשר יובא להם כל חיל ושלל
גוים עם מלכיהם נהוגים (ע"פ ישעיה ס, יא), ומכל שכן כל דרכים ושבילים
המוציאים בריות נחמדים טרם שנברא העולם, כי כל דבר אמת לא יאבד, והבן. וכן כל מיני
שעשועים בכל דרכיהם, כי שפחה לא תירש מגבירתה כלום, וזה סוד 'בכל מקום אשר תדרכו
כף רגלכם בו לך נתתיו' (ע"פ יהושע א, ג).
ואדרבה, 'מדה טובה מרובה' (סוטה יא, א), וזה
ענין אשר האדם יזכור כל העינוים אשר היו לו מקודם התהוות כל חידוש, שאחר ככלות הכל
יביאו לו אותן העינוים שפע חכמה וקדושה, ואותן שלא חקרו כל כך ולא התענו כל כך,
הרי המה מבלים זמנים הרבה, מחמת גילוים אלו היוצאים מעינוים האלו, ודו"ק
היטב.
וזה גם כן סוד 'כל אחד ואחד נכוה מחופתו של
חבירו' (בבא בתרא עה, א), אשר כל אחד ואחד ימצא מחדש קורת רוח בכל המצוקות
והעינוים אשר יקרבו אותו אל הקדושה במהירות וכח גדול, ומרחיב השפע.
[1]
בבא
קמא לח, ב. ע"פ ההמשך משמע שכוונתו שכל בריה שיש בעולם תיכנס לקדושה.
[2] משמע שכוונתו לכעין המובא במאמר קלד בתחילתו: "כל מה שנמצא
ביבשה נמצא בים החכמה, דהיינו בעולמות עליונים, עולם הזה אינו אלא כחומר חותם
נשתלשל מעולמות שלמעלה הרוחניים". וכעין זה מובא באגרות הסולם אגרת יא ומובא
כבר בתורת המגיד (מעזריטש) פרשת עקב ד"ה כי תאמר; קדושים ד"ה והדרת.
אמנם על אמרם "חוץ מן החולדה" לא מצאנו ביאור (עי' זוהר נח אות קמ וזוהר
בשלח אות קב על מדת החולדה).
[3]
בברכת
שלום שמעתי מאמר ז' מבאר ההבחן בין טהרה לקדושה, כי הטהרה היא מן תענוגי הקליפות
בבחינת שנאת הרע, והקדושה היא השתוקקות לרוחניות ולרוממות ה'.
[4] המשך הפסוק דלעיל (ישעיה מט, כא) "ואמרת בלבבך מי ילד לי כל
אלה" וגו'.